נתינת צדקה: אחריות ציבורית ואישית
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא ט ע"א-ע"ב
נושא:
סוגיתינו דנה בשתי צורות שונות של צדקה: צדקה ציבורית ממוסדת, מוסדית, דרך מנגנון של תשלום מיסים;
וצדקה ביו אישית, מאדם לאדם, מתוך מגע אישי, וקשר אישי.
שאלות תג"ל:
מהם המרכיבים של צדקה ציבורית ממוסדת, כפי שעולים בדף?
של צדקה בין אישית?
הסבר בדרך תג"ל:
בצדקה ציבורית, יש ממסד שלם, תמחוי וקופה, גבייה וחלוקה , שררות ודיני ממונות, רשות בני העיר וראש העיר, ממשכנין וכופין, עם מערכת בקרה ומערכת בדיקה ובירור.
ביטוי ברור לעדיפות סוג זה של צדקה נמצא במאמר של רבי אלעזר:
"גדול המעשה יותר מן העושה".
לעומת כל זה, אומר רבי יצחק: "כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות. הוא דורש את הפסוק
"ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע".
נפש פוגשת נפש.
רבי יצחק משבח את "הרודף אחר צדקה". כל זה נשמע שונה מאד מלשלם מיסים לקופת צדקה ציבורית.
מה אתה חושב?
איפה אתה פוגש בחיים שלך שני הסוגים של צדקה וחסד, כנותן? כמקבל?
איזה סוג צדקה וחסד אתה באופן אישי מעדיף ? למה?
