מדוע להיות בקי בהוויות העולם?
הרב דב קדרון
בבא בתרא ט ע"א
אמר רבי אלעזר גדול המֽעַשֶֺה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום.
מדוע מי שגורם לאחר לתת צדקה גדול יותר ממי שנותן צדקה בעצמו?
ביאר החפץ חיים (דבר בעיתו פרק כ) שלמי שגורם לאחרים שיעשו יש זכות בכל פרוטה ופרוטה שהוא גובה, וגם נקראת המצווה על שמו ונחשב כאילו הוא עצמו נתן את הצדקה, ומלבד זה הלא הוא ממזכי הרבים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.
על עניין זה כתב הסבא מקלם (חכמה ומוסר חלק ב סימן קו) שאנו רואים כי קשה לאדם מאד להיות מעשה, וכיון שרואים אנחנו כי האדם רוצה יותר ליתן משלו ולא להיות מעשה, זהו סימן שבזה צריך להתאמץ יותר, כי זה דבר שנגד רצונו, ולפי גודל הקושי כך גם גדולה החשיבות, כי באמת זהו דבר הכרחי לאדם להשפיע על אחרים לעשות צדקה, כי מהו האדם כשהוא לעצמו, וגם אם ירבה ויפזר צדקה, אין ערך למה שאדם אחד יכול לתת לעומת מה שרבים יכולים לעשות.
ולכן טועים אותם אנשים יראי שמים אשר אינם בקיאים בטיב העולם, וסוברים שזה דרך הירא שלא צריך לדעת מהוויות העולם כלל. אבל זו טעות, כי מצינו שדיין צריך להיות פיקח, וכמו כן חייב כל אדם לדעת את כל הדרכים של גמילות חסדים, ולשם כך צריך להיות עם אנשים סוחרים וגם עם אינם - יהודים. לכן חובה על האדם להיות איש יודע בהוויות וטיב העולם ולעשות הכל לשם שמים.
