טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים – מחזור זרעים
"משנה. המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים, חטים יזרענה שעורים, רבן שמעון בן גמליאל אוסר. תבואה לא יזרענה קטנית, קטנית יזרענה תבואה, ורבן שמעון בן גמליאל אוסר" (בבא מציעא, קו ע"ב).
שם עברי: מחזור זרעים שם באנגלית: Crop rotation
הנושא המרכזי: מדוע אין לשנות מהגידול המוסכם בין בעל השדה והחוכר (או האריס)?
השוואה של המסקנות העולות מהסוגיה ביחס להשפעת גידולים שונים על הקרקע, לידוע לנו מהמחקר החקלאי, חושפת תמונה לא אחידה. אמנם בחלק מהקביעות של חז"ל אנו מוצאים התאמה לידע המדעי אך מאידך גיסא מתגלות גם סתירות. בשורות הבאות אציג שני הסברים אפשריים לאי ההתאמה אך אקדים ואומר שמנקודת מבטי אין בסתירות נקודתיות אלו כדי להאפיל על העובדה שחז"ל ניהלו את מערכת היחסים בין בעל השדה והלוקח על פי העקרונות המקובלים בימינו. היה ברור להם שגידולי שדה "מכחישים" את הקרקע ושעוצמת ה"הכחשה" אינה זהה בכל הגידולים. בנוסף לכך היה ידוע להם שיש חשיבות ל"מחזור זרעים". משנתנו מתייחסת לזוגות שעורה וחיטה ותבואה וקטנית ואילו בתוספתא אנו מוצאים צירופים נוספים:
"המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורים לא יזרענה תלתן, תלתן לא יעשנה מקשה, מקשה יזרענה תלתן, תלתן לא יזרענה שעורין, סטיס לא יזרענה פשתן, פשתן לא יזרענה סטיס. המקבל שדה מחבירו לזרעה חטין לא יזרענה שעורין, שעורין לא יזרענה פשתן, פשתן יזרענה שעורין, שעורין יזרענה חטין, חיטין יזרענה פשתן, פשתן יזרענה חיטין" (בבא מציעא, ליברמן, פ"ט הל' ל"ב).
כאמור, כאשר אנו בוחנים תופעות של אי התאמה לדברי חז"ל עלינו להביא בחשבון שתי נקודות עקרוניות:
א. בפירוש המשנה לרמב"ם (בבא מציעא, פ"ט מ"ח) אנו לומדים: "דינים אלו שבבבא זו חוזרים כפי שנויי השדות ... והולכין בזה על פי בעלי ידיעת טבע אותו המקום בזריעה מאותם המתעסקים בחרישת אותן הקרקעות ועבודתן". מבין השורות של דבריו נוכל להסיק שקיימת שונות בהשפעת הגידולים השונים על טיב הקרקע כתלות בתנאי הסביבה הספציפית ואופן העיבוד. דוגמה להשפעת הסביבה היא ביחס לאופן בו מגיבים חיטה ושעורה לתנאים קשים. בדרך כלל מקובל היה לטעון שיבול השעורה מושפע פחות בגידול תחת תנאי עקה אך מחקר מפורט מצא שהתגובה איננה עקבית ומשתנה בהשוואה בין בתי גידול. ניתן להניח שבמקביל לאופן בו מושפעים הגידולים מהתנאים בבתי הגידול השונים הם גם משפיעים עליהם באופן שונה(1). דוגמה להשפעת הסביבה על הגידול המועדף אנו מוצאים בהמשך הסוגיה (קז ע"א): "תבואה לא יזרענה קטנית וכו'. מתני ליה רב יהודה לרבין: תבואה יזרענה קטנית. אמר ליה: והא אנן תנן: תבואה לא יזרענה קטנית? אמר ליה: לא קשיא; הא לן והא להו"(2). מפרש רש"י: "הא לן והא להו - מתניתין: בארץ ישראל קאי, שהיא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא, אנן השתא - בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא(3), הלכך, משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה, ומתבואה לקטנית, ורבי שמעון אוסר כדאמרן".
ב. נקודה חשובה נוספת שיש לזכור היא שמשנה זו נתונה לחילופי גירסאות כך שעלינו לנסות ולבודד את המגמות הכלליות המשתמעות מהמשנה ולא "להבהל" מאי התאמה של נקודות מסויימות.
שתי הנקודות בהן פתחתי באות לידי ביטוי בפירוש תיו"ט (בבא מציעא, פ"ט מ"ח) שבו אנו מוצאים דוגמה לחילוף גרסאות מהותי ובצידה גם השפעת הסביבה על רמת ה"הכחשה":
"תבואה לא יזרענה קטנית - פירש"י שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה. ע"כ. ונ"א דגרס בהפך כן הוא הגירסא [בירושלמי ו'] ברי"ף. וכן כתב הרמב"ם בחבורו (שם). ומהר"ר ואלק כהן תמה בש"ע סימן שכ"ד דכי פליגי בסברא הידוע לעובדי אדמה איזה מכחשת יותר. וכתב שבחלק דרישה כתב ישוב לזה. ולא זכינו עדיין לאותו חבור. אבל לכאורה אפשר לומר דהאי תנא בארץ ישראל קאי. וכדאיתא בגמרא אמתניתין דהכא. והרי"ף והרמב"ם לא היו דרים בארץ ישראל. ולפיכך לא נתפרסם אצלם טבע הארץ והעתיקו המשנה כגרסא הידועה אצלם. וכל שכן רש"י וסיעתו שהיו רחוקים הרבה מארץ ישראל".
עיון במשנה ובמפרשיה רומז על שלושה גורמים שיש להם חלק במגבלות המוטלות על אריס או חוכר המעוניינים לזרוע גידול שונה ממה שסוכם עליו עם בעל השדה. הגורם הראשון וכנראה גם הדומיננטי כולל שיקולים כלכליים שמכריעים את הכף גם על חשבון נזקים הנגרמים לשדה. בלשון הגמרא: "ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי, זרעה חיטי עבדא חיטי כשומשמי. סבר רב כהנא למימר: מנכי ליה כחשא דארעא, אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אמרי אינשי: כחשא ארעא ולא לכחוש מרה"(4) (בבא מציעא, קד ע"ב). מפרש רש"י: "אמר ליה אמרי אינשי כחוש ארעא כו' - כלומר: היה לו לזרוע שומשמין אפילו היתה מכחשת קרקע יותר, ולא יכחוש מרה, ליטול עכשיו פחות וירעב הוא וביתו".
שני גורמים נוספים קשורים לשיקולים של יעילות חקלאית. נראה שמחלוקת חכמים ורשב"ג במשנה נובעת מכך שכל אחד מבעלי הפלוגתא בחר גורם אחר מבין השנים:
א. לדעת חכמים האיסור לשנות את הגידול המוסכם לגידול אחר קיים רק כאשר האחרון "מכחיש" יותר את הקרקע. ה"הכחשה" היא דילדול הקרקע ממשאבים כדוגמת נוטריאנטים אך גם שינויים במרקם הקרקע. העובדה ששני הגידולים שונים ברמת ה"הכחשה" מתבטאת בכך שמערכת היחסים ביניהם איננה סימטרית. מחד גיסא אסור לשנות ולזרוע את הגידול שפוגע יותר באיכות הקרקע אך מאידך גיסא מותר להחליף ולזרוע גידול ש"מכחיש" פחות (לשיטת רשב"ג האיסור קיים באופן סימטרי). נאמר במשנה: "המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים, חטים יזרענה שעורים ... תבואה לא יזרענה קטנית, קטנית יזרענה תבואה וכו'". מפרש רש"י: "לא יזרענה חטין - שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות, דאי בקבלנות הא אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה, והרי הוא נהנה בשינוי של זה. ורבן שמעון בן גמליאל אוסר - וטעמא מפרש בגמרא. תבואה לא יזרענה קטנית - שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה". בלשון הרמב"ם (שם): "... וכללו של דבר זה שאם הסכים עמו לחרוש את השדה ולזרוע בה מין מסויים הרי הוא רשאי לזרוע בה מה שנזקו לקרקע פחות מאותו הדבר שהוסכם עליו, ולא יזרע מה שנזקו יותר וכו'". רע"ב (שם) כתב: "... אם התנה עמו בדבר שמכחיש הקרקע מעט אינו יכול לשנות ולזרוע דבר שמכחיש הרבה. ואיפכא שרי".
ב. רשב"ג, בניגוד לחכמים, אסר את החלפת סוג הגידול גם כאשר ההחלפה היא עם צמח ה"מכחיש" את הקרקע פחות מהגידול המוסכם. בהוה אמינא הסביר רב חסדא: "מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית". לטעם זה אין קשר לשיקולים של כדאיות כלכלית-חקלאית. הגמרא דחתה את טעם זה ולמסקנה נאמר: "אמר אביי: טעמא דרבן שמעון כדמר, דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב. ולא אמרן אלא דלא כריב ותני, אבל כריב ותני לית לן בה"(5) (בבא מציעא, קז ע"א). מפרש רש"י: "דתתבור - שתעשה בורה, שלא יצמחו זרעוניה. ליזרע שתא חטין וכו' - הכי נמי פסק עמו חטין, שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה. דלא כריב ותני - חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע".
בדרכו של רש"י כתב גם רע"ב: "רשב"ג אוסר - שקשה לקרקע כשזורעים אותה שנה ממין זה ושנה ממין אחר וכו'". ההסבר של רש"י סותר את המקובל בחקלאות מאז ומתמיד והוא זריעה על פי סדר גידולים הנקרא "מחזור זרעים". מַחזור זרעים הוא שיטה חקלאית שבהּ מחליפים בשדה באופן מחזורי גידולים ממשפחות בוטניות שונות. שיטה זו מאפשרת לשמור על פוריות הקרקע ולמנוע מחלות והתפתחות עשבים שוטים. קיימות מספר שיטות שהמשותף להן הוא שימוש בחלקת שדה לגידולים מתחלפים ללא חזרה על אותו גידול פעמיים במהלך המחזור, ומתן מנוחה לקרקע אחת למספר שנים. גידול ממושך של מין זרעים אחד בשטח גורם לדלדול בחומרי המזון שהוא צורך ולירידה משמעותית ביבול. החלפת הגידולים מונעת את הדלדול משום שצמחים שונים מנצלים מינרלים בכמויות שונות. שאריות של שורשים נשארות בעומקים שונים ומשפרות את איכות הקרקע. מחזור הזרעים מאפשר לסלק מזיקים ומחלות משום שהם אינם פוגשים פעם נוספת את הגידולים שאליהם הם מותאמים. מקובל לשבץ גידול קטניות במחזור הזרעים על מנת להעשיר את הקרקע בחנקן. הסברו של רש"י סותר לחלוטין את המקובל משום שלדבריו רצויה דווקא חזרה על אותו גידול פעם אחר פעם. תוס' אכן התקשה בדבריו וכתב:
"האי מאן דבעי דתתבור ארעיה - פירש בקונטס שתקלקל שדה וקשה דאדרבה כך הוא רגילות של עובדי אדמה שזורעים שנה חטין ושנה שעורין וכשזורעין אותה ב' שנים חטין רצופין או שעורין מתקלקלת. וכן נמי משמע בשילהי חזקת הבתים (ב"ב דף נז:) גבי אחד אמר אכלה חטין ואחד אמר אכלה שעורין כדפי' רבינו שמואל התם. לכך יש לומר האי מאן דבעי שתהא שדהו חשובה כאילו הניחה שנה אחת בורה כי כן דרך לזורעה שנה ולהובירה שנה כדי שתחזור לכחה ממה שהוכחשה ליזרע שתא חטין ושתא שעורים ולכך אסר רשב"ג כשאמר לזרעה חטין שלא יזרע שעורים כי שמא אשתקד זרעה שעורים ואי כריב ותני לית לן בה שם לא יאסור רשב"ג".
בין אם נפרש כשיטת רש"י והן כשיטת תוס' ההצעה לחזור ולחרוש את השדה כדי "לאפס" את סדר הגידולים ניתנת להסבר חקלאי פשוט. החריש הופך את הקרקע ומעלה אדמה עשירה בחומרי הזנה אל פני השטח. מאידך גיסא הוא טומן בעומק הקרקע את האדמה שהייתה בפני השטח.
מהם הגידולים ה"מכחישים"?
צמחים הגדלים בקרקע מנצלים את מלאי חומרי ההזנה (נוטריאנטים) שנמצאים בה. כמה מחזורי גידול עלולים לגרום לדילדול הקרקע ולדכא את התפתחות הגידולים הנזרעים בה. השימוש בחומרי ההזנה על ידי הצמחים איננו אחיד ומינים שונים מנצלים אותם ברמות שונות. בלשון חז"ל ניצול חומרים אלו נקרא "הכחשה" והם נוכחו לדעת שגידולים שונים "מכחישים" את הקרקע בדרגות חומרה שונות. מחקרים מודרניים מעידים על כך שהגידולים שונים זה מזה לא רק בכמות הכללית של חומרי ההזנה שהם קולטים מהקרקע אלא גם בסוגם וקצב צריכתם במהלך שלבי הגידול השונים. מחקרים אלו נועדו למקסם את יעילות הוספת הדשנים לשדות. השתמשתי בתוצאות כמה ממחקרים אלו, המתייחסים לגידולים שבהם עוסקת סוגייתנו, כדי לעמת את המקובל בספרות חז"ל עם הידע הנוכחי. המשתנים המופיעים בטבלאות המוצגות במחקרים הם כמות חומרי ההזנה המנוצלים על ידי הצמחים לצורך השלמת מחזור חייהם (uptake) והכמות המסולקת מהשדה בעת איסוף היבול (removal). ההפרש בין ערכי ה- uptake וה – removal בצמחים חד שנתיים נובע מכך שלאחר איסוף היבול נותרים חלקי צמחים בקרקע. המשתנה removal תלוי באופן הסילוק של הגידול וקשה להשוותו לשיטות שהיו נהוגות בעת העתיקה. חשוב להדגיש שאין לנו ביטחון שצריכת הנוטריאנטים של הזנים הקיימים היום זהה לצריכה של הזנים הקדומים. גם במחקרים המתבצעים היום אנו מוצאים שונות ברמת ה- uptke בהשוואה בין זנים.
"המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים, חטים יזרענה שעורים"
מדברי חכמים במשנה משתמע שחיטה "מכחישה" את השדה יותר מהשעורה. ד"ר ד. בונפיל מומחה לגידול דגניים ממכון וולקני העיד בפני ששעורה "מכחישה" יותר. כאמור, המדד המקצועי המתאר "הכחשה" שבו נתרכז הוא כמות המינרלים שהצמח צורך תוך כדי הגידול (uptake). בטבלאות הבאות מובאות, לדוגמה, תוצאות מחקרים(6) המשווים גידולי שדה שונים, התומכים בדעתו של ד"ר בונפיל. ניתן לראות בשתי הטבלאות (טבלאות 1-2) שערכי ה – uptake בשעורה גבוהים באופן משמעותי לגבי רוב הנוטריאנטים. בטבלה 3 מובאת השוואה לחנקן בלבד בטיפולים שונים. בנוסף לכך שחיטה מנצלת כמות נוטריאנטים קטנה יחסית לשעורה, מחקר ארוך טווח, שנערך בקנדה, מצא שהכללה של חיטה במחזור הזרעים העלתה במידה הרבה ביותר את תכולת החומר האורגני בקרקע דבר שתרם לשיפור בקיבול השדה (field capacity) ומיחזור החנקן בקרקע.
טבלה 1. על פי Soon, Y. K., 1988
טבלה 2. על פי 2006 ,Malhi et al
טבלה 3. על פי Zhang, Wei-Ping et al, 2017
"תבואה לא יזרענה קטנית, קטנית יזרענה תבואה"
כפי שמשתמע מהגמרא (בבא מציעא, קז ע"א) על פי גרסת רש"י שצוטטה לעיל למעשה הקטנית "מכחישה" את הקרקע יותר מאשר התבואה אלא שבבבל אין לחשוש ל"הכחשה". הרי"ף והרמב"ם גורסים במשנה באופן הפוך: "קטנית לא יזרענה תבואה, תבואה יזרענה קטנית, רשב"ג אוסר". על פי גרסתם יש להפוך גם את דברי רב יהודה: "תבואה לא יזרענה קטנית. אמר ליה: והא אנן תנן: תבואה יזרענה קטנית! אמר ליה: לא קשיא; הא לן והא להו". לפי תירוץ זה הקיטנית בדרך כלל לא "מכחישה" את הקרקע יותר מהתבואה אלא אם כן השדה נמצאת במקום לח.
המשנה לא מפרטת את מיני הקטנית והתבואה. מסיבה זו אתייחס לכל מיני הקטניות המופיעים בטבלה וב"תבואה" אכלול את החיטה והשעורה. ה – uptake של הפול, המוזכר פעמים רבות כמין קיטנית ששימשה כמזון מקובל, תופס את המקום הגבוה ביותר בטבלה ושיעורו עולה על פי 2-3 מערכי התבואה (אפונה 138-168, עדשים 82-101, פול 257-314).
טבלה 4. על פי Soon, Y. K., 1988
בניגוד למשתמע מטבלה 4 שהקטניות "מכחישות" את הקרקע ולכאורה פוגעות ביבול של הגידולים הבאים אחריהן הרי שמחקרים(7) מצביעים על כך שהכללת קטניות במחזור זרעים הכולל דגניים מגדילה את היבול. הקטניות מגדילות את פוריות הקרקע על ידי קיבוע חנקן ביולגי יחד עם תוספת של ביומסת שורשים הנשארת בקרקע לאחר הקציר. הקיבוע מתבצע בקרקע על ידי חיידקים מהסוג ריזוביום היוצרים מושבות בתוך פקעיות על שרשי הקטניות (תמונה 5).
תמונה 5. פקעיות ריזוביום על שורשי שיח אגוזי אדמה (בוטנים).
"המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן"
מדברי המשנה אנו לומדים שלאחר זריעת פשתן נדרשות 6 שנים על מנת לשקם את השדה. מפרש רש"י: "לא יזרענה פשתן - שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה, ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים, והא לא מיתוקמא אלא בחכירות, דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע, שהרי הבעלים חולקין בו". בפירוש המשנה (בבא מציעא, פ"ט מ"ט) לרמב"ם מובא הסבר אחר לנזק שהפשתה גורמת לשדה: "שרשי הפשתן נשארים בקרקע זמן מרובה". רע"ב משלב את שני הפירושים: "לא יזרענה פשתן - שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים". בתוספתא (בבא מציעא (ליברמן), פ"ט הל' ל"א) אנו מוצאים הסתייגות מהקביעה המוחלטת שזריעת הפשתן אסורה אם אין השדה ברשות המקבל 7 שנים לאחר הזריעה: "המקבל שדה מחבירו שנים מועטות אין לו בקורות שקמה לפיכך הזמורות והקנים שלו. קיבלה ממנו שבע שנים, מקום שנהגו לזרעה פשתן אפילו חמש שנים זורעה שנה שנייה פשתן ויש לו בקורות שקמה".
אם נתייחס ל- uptake כמדד לרמת ה"הכחשה" של הפשתן נגלה בטבלה 6 שהוא איננו גבוה משל מיני התבואה (חיטה ושעורה) (חיטת אביב 76-93, חיטת חורף 61-74, שעורה 100-122, פשתה 62-76). עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פירוש רש"י. גם פירוש הרמב"ם המתייחס למבנה השורשים עומד בפני קשיים. לשיטתו השורשים נותרים בקרקע זמן רב אך הדבר תמוה לאור כך שהפשתה אינה נקצרת אלא נעקרת. המונח "הוצני פשתן" המוזכר בספרות חז"ל מתייחסת כנראה לגידולי פשתן שנעקרו. במשנה בפאה (פ"ו מ"ה) נאמר: "שני עומרים שכחה ושלשה אינן שכחה שני צבורי זיתים וחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה וכו'". מפרש הרמב"ם: "... אגודות הפשתן אחרי עקירתו לפני הדיכה והשרייה וכו'". הר"ש מפרש: "הוצני כמו שנעקר הפשתן מן השדה והרי הוא כהוצין". בתשובות הגאונים (שערי תשובה, סי' שי"ז): "... הוצני פשתן פשתן עקור שעדיין לא שראו במשרה שדומה לקשין שבעולם".
גם מהספרות החקלאית משתמע שהפשתה נעקרת בקלות עם שורשיה. היא שייכת לקבוצת צמחים בעלי שורש שיפודי בקוטר גדול. צפיפות השורשים והשטח שהם תופסים קטן יחסית (ראו עוד ב"הרחבה"). קוטר השורשים הגדול נמצא במתאם עם אורך חייהם הארוך ועמידותם לעקת מים. שורשים מסוג זה נחשבים ליעילים יותר בהעברת מים לצמח. מבנה שורשים זה עלול לגרום לאיבוד קרקע על ידי סחיפה של רוח ומים. סכנה זו נובעת מכך שלאחר עקירת הפשתה נשאר בשדה רק מעט "קש" (גבעולים). בניגוד לגידולי שדה אחרים הנקצרים הפשתה נעקרת על מנת להבטיח שהסיבים יהיו ארוכים ככל הניתן (ראו במאמר "אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור" (שבת, יז ע"ב)). מסיבה זו ממליצים המומחים לזרוע בעונה שלאחר מכן דגניים כחלק ממחזור הזרעים. לעקירת יבול הפשתה יש תוצאה שלילית נוספת והיא היעדר חומר אורגני נרקב בקרקע העשוי להשיב לה חלק מהנוטריאנטים שנקלטו על ידי הפשתה. מחקר הראה שזריעת פשתה לאחר חיטה ושעורה מניבה יבול גבוה יותר מאשר לאחר שבולת שועל.
להלן ציטוט מעורר מחשבות, בגלל ההתאמה לאמור במשנה, מספר הדרכה לחקלאים(8):
"כלל בסיסי שיש לשמור עליו כאשר מגדלים פשתה: אין לגדל פשתה באותו שדה יותר מאשר פעם ב – 7 שנים. פרק זמן זה דרוש לאדמה כדי לנקות עצמה מהפתוגנים Fusarium (קבוצה של פטריות חוטיות). שמירה על כלל זה תבטיח יבול גבוה נקי מפתוגנים".
אם נסכם את המידע החקלאי נגלה שאכן, כדברי המשנה, זריעת פשתן גורמת לנזק לקרקע ויש צורך לאפשר לה להתאושש בשנים שלאחר מכן. על מנת ליישב את דברי רש"י עם המחקר החקלאי עלינו להגדיר את הביטוי "מכחיש את הקרקע" באופן שונה מההגדרה בה פתחנו. במקום להקביל בין "הכחשה" לבין המונח uptake נקביל אותה למונח removal כלומר כמות הנוטריאנטים המסולקים מהשדה בעת איסוף היבול. אמנם ה – uptake של הפשתה נמוך יחסית אך העובדה שהיא נעקרת ולא נקצרת כתבואה גורמת לסילוק מוחלט של הנוטריאנטים שהצמח צרך בעת הגידול. אפשרות אחרת להסבר היא שגם אם בסיכום ה – uptake של הפשתה נמוך אבל הוא מרוכז בשכבת הקרקע העלונה. לפשתן יש מערכת שורשים שיפודית רדודה שמסתמכת בעיקר על חומרי ההזנה ולחות בשכבת הקרקע העליונה. עשבים שוטים וצמחים אחרים מתחרים בקלות בפשתה בעיקר בתנאים של מחסור במים. דילדול שכבת הקרקע העליונה עלול לפגוע בשלבי ההתפתחות הראשונים של הגידולים הנזרעים לאחר הפשתה.
טבלה 6. על פי Soon, Y. K., 1988
הרחבה
שיטת הירושלמי
בירושלמי (וילנא, בבא מציעא, פ"ט הל' ח') נאמר:
"מתני' המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו קורת שקמה קיבלה ממנו לשבע שנים שנה ראשונה זורעה פשתן (המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן) ויש לו קורת שקמה". גמ': ניחא חטין לא יזרענה פשתן. פשתן לא יזרענה חיטין פשתן לוקה הארץ שלשה שנים ותימר כן. פי' ר' מנחם אחי רבי גוריון קומי ר' לא מוטב לזורעה פשתן אחר פשתן ולא שעורין אחר שעורין".
דברי הירושלמי "פשתן לוקה הארץ שלושה שנים" תמוהים שהרי לפי המשנה משך הזמן הדרוש להשתקמות הארץ הוא שש שנים. מפרש "מראה הפנים" (שם): "שלשה שנים. היה צ"ל שבעה שנים אלא דלפי גי' הספר יש לומר שלש שנים יותר ממה שהחטין מכחישות הן". לדעתו שלוש השנים הן ההפרש בין "הכחשת" הפשתן והחיטה.
לדעת "פני משה" הגמרא אינה מתייחסת למשנה שבה פתחה אלא לתוספתא שלא הובאה כאן(9). שאלת הגמרא מתייחסת לגרסה שונה בתוספתא האומרת "חיטין לא יזרענה פשתן ופשתן לא יזרענה חיטין". שאלת הגמרא היא: "ניחא חטין לא יזרענה פשתן שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים, אלא פשתן לא יזרענה חטין בתמיה והא פשתן לוקה הארץ שלשה שנים הרבה מן החטין ותימר כן". בשאלתה מניחה הגמרא, כדעת חכמים (לעיל), שאין איסור להחליף גידול בגידול כאשר השני מכחיש במידה מועטה יותר. תירץ רבי מנחם לפני רבי לא באופן המזכיר לנו את שיטת רשב"ג שאיסור ההחלפה אינו תלוי ברמת ההכחשה אלא בסדר הגידולים שתוכנן על ידי מחזיק השדה:
"פירש ר' מנחם לפני ר' לא. דהיינו טעמא דהברייתא דמיירי שזרעה בשנה דאשתקד שעורין ובשנה זו קבל זה ממנו לזרעה פשתן ומוטב לו לבעל השדה לזורעה פשתן אחר פשתן וכלומר שאף אם יזרענה פשתן אחר פשתן שתי שנים רצופות זו אחר זו לא איכפת לו כיון שאין דעתו שוב לזרוע תבואה בשדה זו.
ולא שעורין אחר שעורין. כלומר ואפי' בשעורין אם היה רוצה זה לשנות ולזרעה דהא מדינא מותר לשנות מחטין לשעורין כחכמים במתני' דלעיל וס"ד דפשיטא דהוי רשאי לשנות מפשתן לשעורין קמ"ל דאפילו לשעורין לא הוה ניחא ליה, וכעין דאמרינן לעיל דבשדה תבואה ניחא ליה לבעל השדה למיזרע שתא שערי ושתא חיטי ופשיטא דלא ניחא ליה השתא לשנות מפשתן לחיטין דהרי גם הם מכחישין את הקרקע ואם דלא כל כך כמו הפשתן מ"מ גלי אדעתי' דניחא לי' מכאן ואילך לזרוע פשתן בשדה זו ולא תבואה".
ב"משנת ארץ ישראל" (בבא מציעא, מ"ט מ"ח) אנו מוצאים הסבר שונה לביטוי "לוקה הארץ שלוש שנים". להסבר זה ההשפעה השלילית של זריעת הפשתן אינה נובעת רק כתוצאה מ"הכחשה" אלא גם כתוצאה מהתפתחות מזיקים האופייניים לכל גידול. כדי להמית את מזיקי הפשתן יש צורך בשש שנים של היעדר פשתן, ולכן גידול פשתן אחר פשתן שנה אחר שנה ברצף יגרום לגידול במספר המזיקים ולמחלות בצמחים. לכך מתכוון הירושלמי באומרו שבפשתן "לוקה הארץ שלש שנים", כלומר שלוש שנות חיטים שהן שש שנות מזרע (מחזור זרעים רגיל כולל שנה חיטה ושנה קטניות או גידולי מקשה).
שורשי הפשתה
במחקר(10) שבדק את גידול השורשים ותפוצתם בפרופיל הקרקע נערכה השוואה בין צמחי שמן וקטניות. צמחי השמן היו קנולה, חרדל ופשתן והקטניות היו אפונה יבשה, עדשים וחמצה. נבדקו גם שורשי חיטה רכה (Triticum aestivum). המדידות התבצעו על צמחים שגודלו במכלי ליזימטר והושקו על ידי גשם והשקייה מלאכותית. הצמיחה של החלק העל אדמתי ועומק השורשים נמדדו בחמישה שלבי הגידול. מאסת השורשים הגדולה ביותר הייתה בקנולה (Ha -1 1470 ק"ג) וחיטה (Ha -1 1311 ק"ג). אחריהם היה החרדל (Ha -1 893 ק"ג) והחמצה (Ha -1 848 ק"ג). מאסת השורשים הקטנה ביותר הייתה של האפונה היבשה (Ha -1 524 ק"ג) והפשתן (Ha -1 440 ק"ג).
שורשי פשתה עשויים לגדול לעומק 90-120 ס"מ ומתפשטים לצדדים כ – 30 ס"מ בקרקעות קלות. יחד עם זאת החלק של השורשים העמוק יותר מ – 60 ס"מ הוא רק 4-7%. השורשים גדלים לעומק מעל 80 ס"מ רק לעיתים נדירות.
(1) Slafer, G. A. and Savin, R., 2023. 'Comparative performance of barley and wheat across a wide range of yielding conditions. Does barley outyield wheat consistently in low-yielding conditions?'. European Journal of Agronomy, 143.
(2) פירוש: שנינו במשנה שאם קיבל לזרוע בה תבואה לא יזרענה קטנית. מתני ליה [היה משנה לו, מלמדו] רב יהודה לרבין: אם קבלה לגדל תבואה יזרענה קטנית. אמר ליה [לו]: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: תבואה לא יזרענה קטנית! אמר ליה [לו]: לא קשיא [אינו קשה]; הא לן והא להו [זה לנו וזה להם], כלומר, תלוי הדבר במקומות, שבארץ ישראל שהאדמה כחושה יש לחשוש לנזק, ובבבל אין לחשוש לכך.
(3) העובדה שאדמת בבל לחה מאפשרת למיקרואורגניזמים לפרק את החומר האורגני הנותר בקרקע ולהעשיר אותה בחומרי הזנה. על בבל כארץ לחה ראו במאמר "בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו" (בבא קמא, נ ע"ב).
(4) פירוש: ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי, זרעה חיטי [אדם אחד קיבל קרקע על מנת לזרוע בה שומשומים, וזרעה חיטים], וכרגיל הקרקע מנוצלת ונכחשת הרבה על ידי השומשומים, אבל הרווח הוא גדול. אולם באותה שנה עבדא חיטי כשומשמי [עשתה האדמה חטים בשווי של שדה רגיל של שומשומים]. סבר רב כהנא למימר [לומר] כי מנכי ליה כחשא דארעא [מנכה לו האריס מן התשלום ערך כחישתה, ירידת ערכה, של האדמה] שכיון שזרע בה חיטים נמצא שהרוויח בעל השדה שלא כחשה הקרקע, וקיבל אותן תוצאות כספיות. אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא אמרי אינשי [אומרים בני אדם] בפתגם עממי: כחשא ארעא [שתכחוש האדמה] ושלא לכחוש מרה [יכחוש בעליה], כלומר, אנשים מעוניינים ברווח כספי מהיר, ואינם מביאים בחשבון את ניצול האדמה, והיה האריס יכול לזרוע שומשומים, ואם לא זרע אינו מקבל תשלום על כך.
(5) פירוש: אמר אביי: טעמא [הטעם] של רבן שמעון בן גמליאל הוא כדמר [כדברי האדון, כלומר, רבו רבה]. שאמר מר [הרב, רבה]: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה [מי שרוצה שתהיה בורה בקרקעו], כלומר, שיגדל בה תבואה, ובכל זאת תיחשב כאילו הניחה בורה ולא ניצלה ליזרעה שתא חטי ושתא שערי [שיזרע אותה שנה אחת חטים ושנה אחת שעורים], שתא [שנה אחת] שתי ושתא [ושנה אחת] ערב, שעל ידי כך לא יתקלקל השדה לגמרי. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] שזריעת שדה שנה אחר שנה מזיקה, אלא רק באופן דלא כריב ותני [שאינו חורש ושונה], אבל אם הוא כריב ותני [חורש ושונה] לית לן [אין לנו] בה חשש זה. וטעמו של רבן שמעון בן גמליאל הוא איפוא שהחלפת היבולים שלא בשעתה יכולה לגרום נזק לשדה.
(6) Malhi, S. S. et al., 2006. 'Seasonal biomass accumulation and nutrient uptake of wheat, barley and oat on a Black Chernozem soil in Saskatchewan'. Canadian Journal of Plant Science 86(4):pp: 1005-1014
Soon, Y. K., 1988. 'Nutrient Uptake by Barley Roots Under Field Conditions'. Plant and Soil 109. Pp: 171-179.
Zhang, Wei-Ping et al., 2017. 'Temporal dynamics of nutrient uptake by neighbouring plant species: evidence from intercropping'. Functional Ecology 2017, 31, pp: 469–479.
(7) Nanwal, N.R.K. and Kumar, P., 2014.'Nutrient management in pulse-wheat cropping system: A review'. Annals of Agri Bio Research 19(1):61-66
(8) "Handbook of Natural Fibres – Types, Properties and Factors Affecting Breeding and Cultivation"
(9) "לאו אמתניתין קאי אלא על התוספתא וחסרה ההעתקה בכאן או דסמכו על שם שהיו שגורין הברייתות בפיהם והכא איתא בתוספתא שם".
(10) Gan, Y. T., 2009. 'Root Mass for Oilseed and Pulse Crops: Growth and Distribution in the Soil Profile'. Can. J. Plant Sci. 89 pp: 883-893.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
