מה ההבדל בין ראיה להבטה?

הרב דב קדרון

בבא מציעא קיח ע"א
 

בגמרא יש מחלוקת האם הבטה בהפקר קונה, כלומר אם חפץ של הפקר מונח ואדם מסתכל עליו, האם הוא קונה אותו. להלכה פוסק הרמב"ם (נדרים ב, יט):

דבר המופקר שבא אחד ושמרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם לא קנהו בהבטה.

תוספות (לעיל ב,א ד"ה דבראיה) מקשים ממה שנאמר בגמרא בתחילת המסכת שאין אפשרות לקנות דבר בראייה בלבד, אם כן מדוע כאן יש מי שסובר שהבטה בהפקר קונה.

בעל ספר נחלת דוד (לעיל ב,א) כותב שאין בכלל סתירה בין המקורות, כי שם מדובר על ראיה וכאן מדובר על הבטה, ויש הבדל בין המושגים הללו, כי ראיה שטחית אמנם לא קונה, אבל הבטה שיש בה התבוננות ייתכן שתקנה.

את המקור להבדל בין ראיה להבטה כבר מצאנו בפירוש רש"י (במדבר כא, ח) בקשר לנחש הנחושת שעשה משה רבנו, הכותב שהמושג ראיה מתייחס לראיה בעלמא, והמושג הבטה מבטא הבטה בכוונה.

כך מפרשים גם הגר"א והמלבי"ם את הפסוק בישעיהו (ה,יב): "וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ", שיש הבדל בין הבטה לראיה, וכך מגדיר זאת המלבי"ם:

ראיה, הוא ראות העין החושיי ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כונה. והבטה, פורט המשים לב על העצם לדעת ענינו ומהותו.