מי לא האמין בגלגול נשמות?

הרב דב קדרון

בבא מציעא קז ע"א
 

את הפסוק (דברים כח, ו): "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ", דרש רבי יוחנן: שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

כותב על כך הרש"ש: "מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול".

כוונתו למחלוקת המפורסמת שהייתה בין חכמי ישראל, כאשר בין המתנגדים העיקריים לעניין גלגול נשמות היה רבנו סעדיה גאון, הקורא לרעיון של גלגול נשמות (בספר האמונות והדעות מאמר ו) במילים "שיגעון וערבוב".

אולם הרמב"ן, מגדולי המקובלים, מזכיר זאת כמה פעמים ובדורות האחרונים התמעטו המתנגדים לאמונה זו, וגם גדולי הפוסקים הזכירוה בספריהם.

גם הרש"ש דייק בלשונו וכתב שמהגמרא יש "סתירה קצת" לבעלי דעת הגלגול, כי כנראה הרגיש שאין מכאן סתירה גמורה, אולם יש לומר שאפילו סתירה קצת אין כאן, כי הפסוק לא מתייחס למה שעשה אדם בגלגולים קודמים, אלא כוונת רבי יוחנן היא שכאשר אדם נולד, גם אם נשמתו חזרה לעולם הזה לאחר שחטא בגלגול קודם, מכל מקום כאשר הוא נולד הוא בא לעולם בלא חטא בגלגול הזה, והברכה היא שיצליח להתגבר וגם לצאת מן העולם בלא חטא.