גדולי הדור באו לשומת הכתובה
הרב דב קדרון
בבא מציעא קד ע"ב
כאשר אשה הייתה מתחתנת ומביאה איתה נדוניא מבית אביה לבית בעלה, היו מעריכים את השווי של חפצי הנדוניא, והיו מקומות שבכוונה היו כופלים את הסכום, "בשביל כבוד", כמו שמסביר רש"י, ובאותם מקומות כאשר האשה הייתה גובה את כתובתה הייתה מקבלת חצי מהסכום שהיה כתוב בשווי הנדוניא.
בירושלמי (כתובות פ"ו ה"ג) נאמר שבשומא של נדונייתה של בתו של רבי יוסי ברבי חנינא היו גדולי החכמים: רבי חייא ורבי יסא ורבי אימי. מדוע הטריחו עצמם גדולי הדור לבוא לשומא של נכסים של כלה, חשובה ככל שתהיה, כאשר היא מכניסה אותם לבית בעלה?
הכסף משנה (פכ"ב מהלכות אישות ה"ה) כותב שמנהג בני רומניא היה לפרט בכתובה אילו כלים הביאה איתה הכלה, אבל במקומות אחרים אין מפרטים, אלא כותבים באופן כללי: הכניסה לו בבגדים ותכשיטין כך וכך.
באותם מקומות שנהגו לפרט, כותב בעל ספר עלי תמר (כתובות ו, ג) ששמע כי השומא הזאת נושאת אופי חגיגי ומגישים בה כיבוד, ובאים לשם משני הצדדים ידידים ומכרים, והרי הוא כעין חגיגה קטנה. הוא מוסיף לתאר שנוהגים להביא קודם החופה את כל בגדיה וכליה ותכשיטיה של הכלה לבית החתן, את הבגדים תולים על קירות הבית אחד אחד, למען יראו כולם כי רבים המה, ואחרי כן איש אחד מבין בזהב וכסף יבוא להעריך את מחיר התכשיטים, ואחרי כן ישאו אותם להראות לכל אנשי הבית, ולכל אחד יש רשות להגיד את דעתו כמה הם שווים, ואז יכתבו את הכתובה, ובכתובה יזכירו אחד אחד את כל החפצים אשר הביאה הכלה לבית החתן, ומחירם, ועל הכתובה יחתמו כל האנשים הנמצאים בבית, עד כי לפעמים נמצא מעשרים עד חמישים חותמים על כתובה אחת.
