מצווה לנטוע עצים בארץ ישראל?
הרב דב קדרון
בבא מציעא קא ע"א
בגמרא נאמר שבארץ ישראל אסור לעקור עצים של אדם אחד שנשטפו על ידי נהר ונשתלו בקרקע של אדם אחר, משום מצוות יישוב ארץ ישראל.
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר בראשית לו, כ) דן בשאלה האם יש מצוה בנטיעת אילנות בארץ ישראל, ואמר שמהגמרא הנ"ל אין הוכחה שיש מצוה בנטיעה, משום שלעקור עץ שכבר היה נטוע זה יותר גרוע, כי בזה מקלקל את הארץ, לכן אין מכאן ראיה שיש מצווה במעשה הנטיעה עצמו.
אמנם הוא מביא ראיה מלשונו של שו"ת הרשב"ש (סימן א) שכתב: "והישוב הוא כמו נטיעת גנות ופרדסים וקניית בתים, שכל זמן שימצא מזון ומדור תמצא הישיבה", וכן בשיטה מקובצת (ב"ב י"ד א) כתב בשם הראב"ד שר' ינאי נטע כרמים, משום ישוב ארץ ישראל, ומכאן ראיה שיש מצווה בזה.
הוא מוסיף לדייק זאת גם מלשון חז"ל, שלגבי הפסוק (בראשית לו, כ): "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ", אמרו (שבת פה, א): "שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים: מלא קנה זה - לזית, מלא קנה זה - לגפנים, מלא קנה זה – לתאנים". וממה שלגבי נטיעות אמרו לשון "יישובה של ארץ", משמע שגם מקום נטיעות נחשב ישוב.
בספר מועדי הראיה (עמוד רכב) מסופר: בחגיגת מטעים במגדיאל אשר בשרון נתכבד הרב בנטיעה הראשונה. כשקם והלך לנטוע התרגש מאד, עיניו זלגו דמעות, ופניו היו כלפיד אש. כשהגישו לו את המעדר סירב לקחתו, והתכופף ובידיו טיפל ברגבי האדמה, כשכולו נתון ברעדת קודש. לאחד המקורבים ששאלו על כך הוא הסביר: נטיעת עץ פרי בארץ ישראל אינה סתם פעולה חקלאית רגילה, זוהי התדבקות במידותיו של הקב"ה, שאף הוא התעסק במטע הארץ תחילה.
