חומה של תורה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא ז ע"ב
אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה - זו תורה.
מה החשיבות הגדולה בלימוד תורה כל הזמן. הרי אם לאדם יש זכרון טוב, וגם הקיף את רוב הספרים החשובים ביהדות, לכאורה אין עוד צורך ללמוד תורה, הוא כבר יודע הכל, לא כך?
כמובן שהתשובה היא לא כך, אבל השאלה היא למה זה לא כך.
תשובה מיוחדת, שמתבססת על הגדרתה של התורה כחומה, כפי שהיא מופיעה בסוגיה שלנו, אומר הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, שמחת בית השואבה תשי"א).
לחומה, אומר הרבי, יש שתי תכונות בולטות: היא מקיפה את כל מי שנמצא בפנים, וממילא גם תוחמת עבורו את התנועה, כך שהוא נע רק בתוך מסגרת החומה שסביבו.
אכן, כאשר אדם לומד תורה, קורים שני התהליכים הנפשיים הללו גם ביחס אליו. הוא פתאום מגלה עד כמה שכל דבר שמקיף אותו, ופוגש בו קשור לתורה, כל דבר שנמצא סביבו יש לו השלכות לדיני התורה, או מגלה את נוכחותו של הקב"ה, ומאידך קורה גם תהליך מעניין, שכאשר אדם נעשה "אדם של תורה", באופן טבעי מעשיו, הנהגותיו, הילוכו ומחשבותיו נעשים משהו אחר, הוא נעשה מציאות של תורה מהלכת, וממילא הוא מסתובב רק בתוך הגדרים והמחיצות שמורים לו חומות התורה.
שני התהליכים הללו קשורים בקשר חזק ואיתן האחד לשני, ושניהם תוצאה ישירה מעצם לימוד התורה, ללא קשר למידע הקונקרטי שהיא מגיעה ללמד את האדם, שכן הקשר לתורה כמהות וכביטוי של הרצון האלוקי כפי שהוא מתגלה בתוך חומריות העולם, היא הדבר החשוב והמשמעותי.
על דברים אלו מוסיף הרבי, רעיון שמבטא את הלך רוחו המיוחד וגישתו המיוחדת, ואומר כי לכל עיר מוקפת חומה ישנם גם שערים ודלתות, והדבר החשוב הוא שהחומות שנוצרות אצלנו, בנפשנו, כתוצאה מלימוד התורה, לא ימנעו אותנו מלפתוח את שערי החומה עבור מי שמבקשים להכנס ולהיות חלק.
על כל אדם שזכה והקים סביבו חומה של תורה, לדעת כי החובה והזכות המוטלת עליו היא לפתוח את שערי החומה ולהכניס פנימה את מי שנמצאים בחוץ, כך שגם הם יזכו להיות מוקפים בחומה של תורה.
