טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אפסיקא בירא מאי? אספסתא מאי? – אספסת תרבותית
"גמרא. היכי דמי מכת מדינה? אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא. עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה. אמר עולא: בעו במערבא: נשדף תלם אחד על פני כולה, מאי? נשתייר תלם אחד על פני כולה, מהו? אפסיקא בירא, מאי? אספסתא מאי?" (בבא מציעא, קה ע"ב).
פירוש: גמרא שואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] ענין זה של מכת מדינה, מתי אומרים אנו שהדבר הוא בגדר מכת מדינה? אמר רב יהודה: כגון דאי שדוף רובא דבאגא [שנשתדפו רוב שדות אותה בקעה] המישור ששדה זה היה בו. עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה. אמר עולא: בעו במערבא [היו שואלים בארץ ישראל] את השאלות הבאות: נשדף תלם אחד על פני כולה סמוך לשדות שנשדפו, מאי [מה הדין]? וכן להיפך: נשתייר תלם אחד על פני כולה, מהו? אם אפסיקא בירא מאי [הפסיק שדה בור בין השדות, מה הדין]? הפסיק שדה של אספסתא [שחת] בין שדה זה ושאר השדות שנשדפו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אספסת תרבותית שם באנגלית: Alfalfa שם מדעי: Medicago sativa
שם נרדף במקורות: אספסתא, איספסתא
הנושא המרכזי: מהי "אספסתא"(1)?
הערוך (ערך "איספסתא") פירש: "... אספסתא מאכל בהמה ובלעז פריינ"א וכן תרגום אם יגעה שור על בלילו יגעה תורא על אספסתיה". ח. י. קאהוט (ערך "איספסתא") מגיה את הלעז המופיע בכתבי היד שלפנינו וכותב "פרייגא". הוא מציע לפרש את הלעז כמילה הלטינית farrago שמשמעותה דייסא או כמילה האיטלקית forragio שפירושה תערובת או בליל. קאהוט מציין כפירוש גם את המילה הגרמנית futter שפירושה מספוא. מקור השם "אספסתא" הוא במילה הפרסית aspast = מספוא. לפי רס"ג נקראת האספסת במקרא אחו ועל פי התרגום הארמי לאיוב (ו' ה') זה גם כינוי כללי לתערובת מזון שניתנת לבקר. בגישה זו הרואה בשם "אספסת" שם כללי של מזון בהמות נקט גם רש"י אלא שהמיר אותה במילה "שחת": "אספסתא - היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה, ולא נשדפו, והן הפסיקו בין השדופות לזו". במסכת עירובין (מד ע"ב) פירש "אספסתא - שחת של תבואה וכך פירש בסוגיות נוספות. במסכת שבת (עג ע"ב) הוסיף רש"י תיאור של גידול השחת: "דקטל אספסתא - שחת, וקוצרין אותו שלשה פעמים בחדש, וחוזר וצומח".
בעיון ראשוני מתקבל הרושם שהשם "שחת" ו"אספסתא" הם שמות נרדפים שאינם מתייחסים למין ספציפי אלא מתארים אופן ניצול צמחים מסויימים כמספוא לבהמות. להבנה זאת ביטוי באופן בו הגדירה האקדמיה ללשון העברית את המונח "שחת": "חציר, יֶרֶק (בעיקר קטניות ודגנים) שנקצר ומיובש חלקית למאכל בהמות". כיום משתמשים במונחים "שחת" ו"חציר" או "תחמיץ" לתאר את אופן השימוש בעלים וגבעולים של מיני תבואה וקטניות הנקצרים עם הגרגירים לפני הבשלתם או לאחר הפרדתם.
לענ"ד פרשנות זו לשם "אספסתא" מתעלמת מרמזים רבים המובאים בגמרא ומצביעים על מין מסויים או קבוצה מצומצמת שנקראה "אספסתא" ושימשה כמזון לבהמות בצורת "שחת". המילים "אספסתא" ו"שחת" אינן מילים נרדפות משום ש"שחת" היא אופן השימוש במין/מינים שנקראו בלשון חז"ל "אספסתא". די אם נתייחס לפירוש רש"י שהובא לעיל שבו כתב: "וקוצרין אותו שלשה פעמים בחדש, וחוזר וצומח". מדובר, אם כן, בצמח שניתן לחזור ולקצור אותו פעם אחר פעם דבר שלא קיים במיני תבואה כחיטה ושעורה.
דברי רש"י מעוגנים בסוגיה בבבא בתרא (כח ע"ב): "אכלה תלתא פירי בתלתין יומי, כגון אספסתא, ליהוי חזקה! היכי דמי? דקדיח ואכלה דקדיח ואכלה, התם משמט הוא דקא שמיט ואכיל. אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי, כגון אספסתא, ליהוי חזקה?"(2). מפרש רש"י: "אספסתא - מין זרע הוא לעשב בהמות ולסוף ל' יום הוא נגמר ועוקרין אותו וזורעין אחר במקומו ובתוך שלשים יום גוזזין אותו שלש פעמים. דקדיח - גדל קצת. משמט הוא דקא שמיט ואכיל - ואין זו אכילת כל הפרי. בתלתא ירחי - שעקרה בסוף כל חדש וזרע אחרת. לעובדה שקציר ה"אספסת" גורם לצמיחה מחודשת תוצאה הלכתית: "אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע"(3).
רמז נוסף לכך ש"אספסתא" היא מין מסויים ניתן למצוא בסיפור המובא בגמרא בסנהדרין (צג ע"א): "ודניאל להיכן אזל? אמר רב: למיכרא נהרא רבא בטבריא. ושמואל אמר: לאתויי ביזרא דאספסתא. ורבי יוחנן אמר: לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים"(4). רש"י במקום מפרש: "לאתויי בירי דאספסתא - להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר, הכי הוה קים להו". הצורך להביא מרחוק זרע "אספסת" מצביע על כך שמדובר במין שלא היה קיים במקום. אם "אספסתא" היא גידול כלשהו הנקצר לצורך האכלת בהמות ולא מין מסויים ניתן היה להשתמש בגידולים שהיו מקובלים בבבל כמיני תבואה או קטניות. בימינו, למשל, קוצרים לשחת שדות חיטה, שעורה ועוד.
"אספסתא" נחשבה למזון מועדף על בהמות בהשוואה לתבן: "תא שמע, דתני רב חנן מנהרדעא: מפרכינן תבן ואספסתא ומערבין. אלמא: טרחינן באוכלא! תבן בתיבנא סריא, אספסתא בעילי זוטרי"(5) (שבת, קנה ע"ב). רש"י: "ומערבין - התבן והאספסתא יחד, והבהמה אוכלת התבן בשביל האספסתא ... בעילי זוטרי - עיירים קטנים, שאף השחת קשה להם, וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא". בניגוד לתבן הכולל רק גבעולים ועלים בעלי ערך תזונתי נמוך, שחת האספסת מכיל ריכוז גבוה של חלבון. נוכחות חלבון באספסת גורמת לכך שבעקבות תהליכי ריקבון משתחררים לאוויר גזים בעלי ריח רע: "באמת, ביין התירו וכו'. תנא: ביין התירו מפני שמשביחו, ולא רפת בקר מפני שמסריחו. אמר רב יוסף: האי דידן, אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה. אמר רב ששת: ואספסתא כרפת בקר דמיא"(6) (בבא בתרא, כ ע"ב). רש"י: "כרפת בקר דמיא - מחמת שהוא לח ומתחמם ומעלה סרחון".
תמיכה נוספת בהשערה ש"אספסתא" היא שם של צמח מסויים ניתן למצוא בכך שהיא הומלצה לשימוש רפואי: "לשברירי דיממא ליתי שבעה סומקי מגווא דחיותא וניטוינהו אחספא דאומנא, וליתיב איהו מגואי ואיניש אחרינא מאבראי ... ואי לא, ליתי עיקרא דאספסתא ואשלא דפורייא עתיקא וקורטסא ומוריקי וסומקא דלוליבא, ונקלינהו בהדי הדדי וכו'"(7) (גיטין, סט ע"א). במסכת עבודה זרה (כח ע"ב) אנו מוצאים: "רבי אבהו חש באודניה, אורי ליה רבי יוחנן, ואמרי ליה בי מדרשא, מאי אורי ליה? כי הא דאמר אביי, אמרה לי אם: לא איברי כולייתא אלא לאודנא ... ואי לא, למלייה לאודניה מישחא, וליעבד שב פתילתא דאספסתא, וליתי שופתא דתומא, וליתוב ברקא בחד רישא וליתלי בהו נורא וכו'"(8). רש"י: "פתילה דאספסתא - עלה ארוך של שחת ירק של חטין".
בניסיון לאתר מין או קבוצה מסויימת שעשויה להקרא "אספסתא" נעזרתי בפירוש הרמב"ם למשניות (כלאים, פ"ב מ"ה מהדורת "זכר לחנוך") שם כתב: "... ופספסא (השם הערבי) הוא הנקרא אספסתא בגמרא וזה הצמח מה שיצמח בפעם השניה נקרא ספיח ועליו נאמר את ספיח קצירך לא תקצור, ומה שיצמח פעם השלישית נקרא שחיס אמר הכתוב אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס". במילונים ערביים ניתן למצוא את השמות فصة fisa) ) الفصفصة (alfasafsa) כשמותיה של האספסת התרבותית. המילון הערבי מהמאה ה-13 "ליסאן אל-ערב" מפרש שה -"אל-פיספיסה" (אספסת) הוא מאכל בהמות. בספרד השתבשה המילה במאה ה- 14 לשם אלפלפה ושימשה לכינוי חציר מזן משובח לסוסים. שמה של האספסת התרבותית עבר גילגולים בעברית המתחדשת. בעבר היא נקראה "שבלולית" על שם פריה הנראה כשבלול (תמונה 3). השם הנוכחי מופיע כבר בשנת תר"ץ (1930) ב"ילקוט הצמחים" שערכו פסח אוירבך ומרדכי אזרחי ויצא לאור ע"י ועד הלשון העברית. לדעת תנחום הירושלמי האספסת היא הצמח שנקרא בערבית "קֻרְט" צמח שמזוהה עם תלתן אלכסנדרי (Trifolium alexandrinum) (תמונה 4). אמנם תיאורי ה"אספסת" בגמרא עשויים להתאים גם למיני תלתן ובמיוחד התלתן האלכסנדרוני המשמש כמספוא אך השמות הערביים של האספסת מזכירים את ה"אספסת".
המאפיין החשוב ביותר של ה"אספסתא" המסייע להגדיר אותה כמין בפני עצמה או קבוצת מינים מצומצמת הוא העובדה שמדובר בצמח רב שנתי שניתן לקצור ולחזור ולקצור פעמים רבות. מאפיין זה מאפשר לשלול את האפשרות שמיני דגניים נכללים במונח "אספסתא". חשוב להעיר שבאספסת התרבותית שמגדלים היום לא מקובל לקצור שלושה יבולים תוך חודש ובנוסף לכך אין היא נעקרת לאחר 30 יום. בחקלאות המודרנית מתבצע בדרך כלל קציר שלוש או ארבע פעמים בשנה אך במקומות מסוימים נקצרים הגידולים עד 12 פעמים בשנה. הקציר הראשון נעשה בשלב הנביטה ומועדי הקציר הבאים הם בזמני הפריחה כיוון שאז הגידולים מכילים פחמימות בכמות הרבה ביותר.
האספסת התרבותית עשירה בחלבון וסיבים נוחים לעיכול ובימינו משמשת בעיקר כמזון לפרות חולבות. הדבר מסביר את העדפתה על ידי בהמות על פני תבן (רש"י, שבת, קנה ע"ב) ואת העובדה שהיא יוצרת ריחות רעים (בבא בתרא, כ ע"ב). ל"אספסתא" יש "עיקר" ("ליתי עיקרא דאספסתא") כלומר מערכת שורשים דבר שגודלו בדגניים מצומצם מאד.
מספר מחקרים מראים כי מלבד חלבון האספסת התרבותית מסנתזת מגוון של מטבוליטים משניים. תרכובות ביו-אקטיביות הנמצאות באספסת התרבותית ידועות היטב בפוטנציאל הטיפולי שלהן. הנחקרות ביותר הן הספונינים והפלבנואידים. נמצא שלתרכובות אלו פעילות אנטי-מיקרוביאלית, אנטי-דלקתית, אנטי-סרטנית ונוגדת חמצון. יתר על כן, הוכח כי הן מסייעות בהפחתת כולסטרול. תרכובות המבודדות מהצמח משפיעות על אזורים שונים בגוף הגנה על מערכת העצבים, מניעת כיב קיבה, השפעה אסטרוגנית וטיפול בטרשת עורקים.
האספסת התרבותית היא אחד מגידולי המספוא הנפוצים ביותר ברחבי העולם. היא עשב רב שנתי שמקורו בדרום מערב אסיה וטופח לראשונה באיראן. כיום היא נפוצה ברחבי העולם בשל הפופולריות שלה כגידול חקלאי. הפופולריות שלה נובעת מתכונות שיפור הקרקע שלה (תיחוח הקרקע והגדלת קיבול השדה והנוטריאנטים), והיכולת לקבע חנקן.
 |
|
 |
|
תמונה 1. אספסת תרבותית |
|
תמונה 2. אספסת תרבותית |
 |
|
 |
|
תמונה 3. אספסת תרבותית - פירות |
|
תמונה 4. תלתן אלכסנדרוני צילמה: שרה גולד |
(1) כאשר השם אספסת רשום עם מירכאות הכוונה לשם בספרות חז"ל והמפרשים. בציטוטים לא סומנו מירכאות. המין אספסת על פי ההגדרה הבוטנית רשום ללא מירכאות.
(2) פירוש: ומקשים: אם כן, כאשר אכלה תלתא פירי בתלתין יומי [שלושה פירות בשלושים יום], כגון אספסתא [אספסת] שקוצרים אותה, והיא חוזרת וגדילה, וחוזרים וקוצרים אותה במשך זמן קצר, אם כן ליהוי [שתהיה זו] חזקה! ומשיבים: והרי היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? — דקדיח [שגדל קצת] וחתך ואכלה, דקדיח [שגדל קצת] ואכלה, וכך קצר שלוש פעמים במשך חודש אחד, התם משמט [שם לשמוט] הוא דקא שמיט ואכיל [ששומט ואוכל], שאין זו דרך השימוש הרגילה באספסת להחשיב אדם כמחזיק בקרקע זו, אלא רק כאשר ממתין עד שתגדל האספסת היטב ואז קוצר אותה. ומקשים: אם כן, אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי [שלושה פירות בשלושה חודשים], כגון אספסתא [אספסת] שממתינים חודש שלם עד שתגדל, ושוב קוצרים וחוזרים וקוצרים לאחר חודש, שזו דרכה, ליהוי [שתהיה זו] חזקה!
(3) פירוש: אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא [מי שקוצר אספסת] חייב שתים, שתי חטאות, אחת משום קוצר, שהוא צריך לאספסת להאכילה לבהמתו, ואחת משום נוטע, שקצירה זו מסייעת לגידול האספסת.
(4) פירוש: ושואלים: ודניאל להיכן אזל [הלך]? שהרי ודאי שלא השתחווה לצלם, ולא שמענו שהושלך לאש, ואם כן ודאי לא היה שם. אמר רב: הלך למיכרא נהרא רבא בטבריא [לכרות את הנהר הגדול בטבריה]. ושמואל אמר: נשלח דניאל לאתויי ביזרא דאספסתא [להביא זרע אספסת] מובחר ממקום רחוק, ולכן לא היה בבבל. ור' יוחנן אמר: שלחו לאתויי חזירי [להביא חזירים] של אלכסנדריא של מצרים, שהיה שם מין מובחר ומשובח של חזירים.
(5) פירוש: תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לדבר ממה דתני [ששנה] רב חנן מנהרדעא: מפרכינן [מפוררים] בשבת תבן ואספסתא [ואספסת] ומערבין את שניהם יחד, והבהמה אוכלת את שניהם בשביל האספסת. אלמא שטרחינן באוכלא [טורחים אנו באוכל]! ודוחים: לא, תבן שאמרו כאן הרי הוא בתיבנא סריא [בתבן רקוב] שיש לעשות בו כמה פעולות עד שיהיה ראוי למאכל בהמה, ואספסתא מדובר בעילי זוטרי [בעיירים קטנים] שאינם יכולים לאכול את האספסת אלא אם כן יחתכוה עבורם.
(6) פפירוש: שנינו: באמת, ביין התירו לעשות תחתיו חנות של נחתומים או צבעים, אבל לא רפת בקר. ובהסבר דבר זה תנא [שנה החכם]: ביין התירו מפני שמשביחו החום והעשן, ואולם לא רפת בקר, מפני שמסריחו ריח הרפת. אמר רב יוסף: האי דידן [זה היין שלנו] ממהר יותר להתקלקל, ולכן אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה [עשן של נר גם כן קשה לו, ומזיק לו]. אמר רב ששת: ואספסתא [ואספסת, שחת של תבואה] כרפת בקר דמיא [נחשבת] מפני שבמשך הזמן היא נרקבת ויוצרת סרחון.
(7) פירוש: התרופה לשברירי דיממא [לסנוורים של יום] — ליתי [יביא] שבעה סומקי מגווא דחיותא [טחולים מתוך בהמות] וניטוינהו אחספא דאומנא [ויצלם על החרס של מקיז דם], וליתיב איהו מגואי [וישב הוא מבפנים] ואיניש אחרינא מאבראי [ואדם אחר מבחוץ] ... ואי [ואם] לא, ליתי עיקרא דאספסתא [יביא שורש של אספסת], ואשלא דפורייא עתיקא [וחבל של מיטה ישנה], וקורטסא [ונייר], ומוריקי [וכרכום], וסומקא דלוליבא [וחלק האדום, העטיפה של הלולב], ונקלינהו בהדי הדדי [וישרוף אותם יחד].
(8) פירוש: ר' אבהו חש באודניה [כאב לו באוזנו], אורי ליה [הורה לו] ר' יוחנן, ואמרי ליה בי מדרשא [ויש אומרים שאמרו לו בבית המדרש], מאי אורי ליה [מה הורה לו] לעשות? כי הא [כמו זו] שאמר אביי, אמרה לי אם (האומנת שלי): לא איברי כולייתא [נבראה הכליה] אלא לאודנא [לאוזן], וממנה רפואתה ... ואי [ואם] לא, למלייה לאודניה מישחא [שימלא את אוזנו שמן], וליעבד שב פתילתא דאספסתא [ושיעשה שבע פתילות של אספסת], וליתי שופתא דתומא [ושיקח גבעול של שום], וליתוב ברקא בחד רישא, וליתלי בהו נורא [וישים רצועת שיער בקצהו האחד, ושידליק בהם בפתילות אש].
מקורות עיקריים:
ד. מלמד, "אספסת תרבותית", ב"צמח השדה".
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 224 הערה 2.
ח. י. קאהוט, ערך "איספסתא".
Sadowska, B. et al., 2014. 'New Pharmacological Properties of Medicago sativa and Saponaria officinalis Saponin-Rich Fractions Addressed to Candida albicans'. J. Med. Microbiol. 63 (8). Pp: 1076-1086.
לעיון נוסף:
"אלפלפה" ב"ויקיפדיה".
"תלתן אלכסנדרוני" ב"צמח השדה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
