מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מתי מתווך או שדכן שהציע מעצמו מקבל שכרו, ומתי לא

הרב צבי שפיץ

בבא מציעא קא ע"א

שאלה:
מתווך פגש את חבירו ראובן שעומד להתחתן בעוד זמן קצר. ופנה אליו מיוזמתו, והציע לו דירה לקניה או לשכירות בקירבת מקום. וכן סיפר לו פרטים נוספים עליה, ומסר לו את מספר הטלפון של בעליה. ואכן החתן העביר את כל המידע שקיבל מהמתווך להוריו ולהורי כלתו, והם טיפלו לבדם עם בעל הדירה ללא שיתוף עם המתווך, וכעבור זמן נרכשה או הושכרה הדירה עבור הזוג.
כעת תובע מהם המתווך מחיר מלא עבור התיווך כפי שמקובל לשלם עבור עיסקה כזאת. אולם ההורים טוענים, שהיות והם לא פנו אליו מיוזמתם אלא הוא מעצמו פנה לחתן, לכן אינו נחשב כפועל שנשכר לתווך. ואפילו אם מגיע לו סכום מסויים עבור המידע הראשוני שנתן, אולם מכיון שלא היה שותף בכל המשא ומתן בעשיית העיסקה, לכן לכל היותר הם מוכנים לשלם לו סכום שלא יעלה על שליש מדמי התיווך המקובלים.
מה הדין?

תשובה:
א. מגיע למתווך דמי תיווך מלאים עבור העיסקה שנעשתה – למרות שהוא פנה מיוזמתו לחתן.
ב. אם המתווך לא החתים את ראובן החתן מראש על סכום מסויים שדורש ממנו כדמי תיווך, אם כל המתווכים באיזור לוקחים את אותו סכום תיווך כגון: אחוז מעלות הדירה שנקנתה או חודש שכירות עבור שנת השכירות הראשונה וכדומה – גם הוא יקבל סכום זה.
אולם אם ישנם מחירים שונים אצל המתווכים באותו איזור עבור עבודתם, ובפרט במקרים שלא היו צריכים לעמול בעשיית המשא ומתן מלבד מסירת הפרטים הראשוניים, כמו בנידון דנן, שיש שלוקחים למשל אחוז אחד מהעיסקה, ויש אחוז וחצי, ויש שני אחוזים – ישלם החתן אחוז אחד בלבד עבור עשיית העיסקה.

שאלה ב:
בחור בעל גאווה נפגש מספר פעמים, ולמרות שרצה להתארס, הצד השני סירב והפסיקו את הקשר. דבר זה גרם לו להיפגע, ולכן החליט ברשעותו להתנקם בהם. והיות והכיר גם חבר מבוגר שמסיבות שונות גם אותו רצה לביישו, לכן פנה אליו והודיע לו, שהציע את שמו לאותה משפחה, והם השיבו בחיוב להצעה הזאת, והמליץ לו להפגש עמה עקב מעלותיה הרבות וכו'.
ואכן לאחר שהחבר בירר והסכים לכך, הודיע לו המציע שקבע לו פגישה בבית הבת המוצעת ביום ובשעה מסויימת. כאשר האמת היתה, שהוא לא הציע כלל את שם הבחור למשפחת הבת, וממילא לא נקבעה לו שום פגישה עמה.
והנה ביום המיועד כשהגיע הבחור לבית הבת, הופתע להיוודע ששמו לא הוצע להם, והכל היה עלילת שווא כדי לבייש אותו ואת הבת. אולם אבי הבת עקב מידותיו האצילות, הציע לבחור המוצע להכנס לביתם לשתות מים קרים ולהירגע, ובינתיים דיבר עמו שיחה ארוכה, והבחור אכן מצא חן בעיניו, ובעקבות כך סוכם ביניהם, שיבררו עליו יותר, ובמידה ותראה להם ההצעה כחיובית, הם ישובו אליו ישירות – וכך אכן נעשה. ולבסוף לאחר מספר פגישות בין בני הזוג, הם התארסו בשטו"מ.
כעת מגיע בעל ההצעה ותובע משני הצדדים דמי שידוך. מאחר ולטענתו, הוא גרם שיווצר הקשר הראשוני בין בני הזוג, ולמרות שכוונתו הייתה רעה, אולם משלמים דמי שדכנות עבור התוצאה שהתקבלה שהיא – השידוך עצמו, ולא עבור כוונת השדכן. מה הדין?

תשובה:
הגדרתו של הבחור המציע בנידון השאלה הינה – שופך דמים, ולא שדכן. לפיכך למרות שההיכרות הראשונה של החתן עם הכלה ומשפחתה נעשתה מחמתו – לא יקבל שום שכר. כי תשלום דמי שידוך משולם רק למי שעבד כשדכן או על כל פנים לא הפוך מכך – ולא למי שעבד כשופך דמים.

מקורות:
המקור שמשלמים כסף לפועל שעבד מעצמו
בגמ' בב"מ (קא.) אמר שמואל שאם אדם נטע מעצמו עצים בשדה של חבירו מבלי שהתבקש, ואכן דרך בני המדינה באותו איזור לנטוע עצים בשדותיהם, כך שהשדה נחשבת – כשדה העשויה לטעת בה עצים, הדין הוא שלמרות שהנוטע עשה זאת מעצמו, בכל זאת מגיע לו שכר עבור עבודתו והשקעת ממונו בשדהו של השני. אלא שאם מנהגו כגנן מומחה לקחת מחיר גבוה עבור עבודתו, לא יוכל לקבל מחיר זה כיון שבעלי השדה לא שכרוהו, ולכן יקבל שכר כפי המקובל לשלם באותו איזור לשאר הגננים, כמבואר שם ברש"י (ד"ה גלית אדעתך וכו') וע"ש.
ואם ישנם מחירים שונים אצל הגננים באותו מקום, יקבל הגנן – כפי המחיר הזול שהיה ניתן לשכור גנן באותו מקום כדי לנטוע עצים. מאחר ובעל השדה טוען לו, שאת ההנאה שקיבלתי ממך – הייתי יכול להשיג במחיר מוזל יותר ע"י גנן אחר. וממילא לא גרמת לי הנאה ממונית יותר מכך. [ופרטי הלכה זאת, מבוארים בהרחבה בשו"ע חו"מ סי' שעה וע"ש]
הגדרת הרמ"א למי שפועל מעצמו עבור הנאת חבירו
והנה הרמ"א (בחו"מ סי' רסד, סס"ק ד), על סמך גמ' זו, כמבואר שם בביאור הגר"א (ס"ק יג), כתב בשם הר"ן וז"ל: וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה [פי' – שמקובל לשלם עבורה כסף], לא יוכל לומר לו [פי' – מקבל הפעולה] – בחינם עשית עמדי, הואיל ולא ציוותיך – אלא צריך לתת לו שכרו ע"כ. וע"ש גם בנתיבות בביאורים (ס"ק ז) שהביא דוגמאות לכך.
ביאור התשובה לשאלה הראשונה
לאור האמור בנידון השאלה הראשונה לגבי התיווך, מאחר והמתווך הציע לחתן את הדירה על מנת לקבל שכר תיווך, והחתן הרי היה מעוניין במידע הזה, והשתמש בו אח"כ לעשיית העיסקה. דינו ומהותו של המתווך – כיורד לשדה חבירו שלא ברשות, בשדה העשויה לטעת. ולכן אם כל המתווכים באותו איזור לוקחים מחיר אחיד עבור עבודה כזאת – זהו השכר שיקבל גם המתווך דנן. אולם אם ישנם הבדלים במחיר, יכול החתן לומר לו, שאת ההנאה שקיבלתי ממך שהיא התיווך, הייתי יכול להשיג גם ממתווך אחר במחיר מוזל יותר.
אולם מסתבר לכאורה, שאם הדירה הזאת נמצאת בבלעדיות אצל המתווך הזה בלבד, כך שלא ניתן לקנותה דרך מתווכים אחרים, במקרה כזה דומה הדבר שלגבי אותה דירה אין עוד מתווכים בעולם, וממילא בכל מקרה יצטרכו לשלם לו כפי המחיר שהוא לוקח עבור עבודת התיווך.
מתי מחלקים את דמי השידוך או התיווך לאנשים נוספים
והנה מבלי להאריך בגדרי דמי תיווך, נציין רק שהכלל שנלמד מתקנות ועד ארבע ארצות [המקור לצורת החלוקה בין השדכנים והמתווכים] הוא שאם ישנם כמה אנשים זרים שאינם בעלי דבר שהיו שותפים לביצוע השידוך או התיווך, המציע מקבל שליש מהשכר הכללי. ואם בפעולת ההצעה ישנם כמה שותפים – מחלקים ביניהם את אותו השליש. ואילו גומר השידוך או העיסקה מקבל שני שליש מהשכר הכללי. וגם כאן אם ישנם עוד אנשים שהועילו במעשיהם לגמר הדבר – יחלקו את שני השליש ביניהם.
אולם אם לאחר הצעת השידוך או התיווך ע"י אדם שהינו זר לעיסקה, המשך הדבר נעשה ע"י בעלי הדבר בעצמם כמו: המוכר והקונה או הורי החתן והורי הכלה וכו', במקרים אלו, יקבל מציע השידוך או העיסקה – את כל השכר. מאחר ואין כאן אדם זר נוסף שעבד כדי לקדם את העיסקה או השידוך. וכל צורת החלוקה של שליש, ושני שליש וכדומה, קיימת רק באופן שישנם אנשים נוספים שזרים לביצוע העיסקה שעבדו לצורך ביצוע השידוך או התיווך - ולא כאשר המשך העיסקה או השידוך נעשה ע"י בעלי הדבר בלבד, שלהם לא מגיע שכר על כך.
לפיכך בנידון השאלה הראשונה, מאחר והאדם הזר היחידי שעבד עבור ביצוע העיסקה, היה המתווך שהציע אותה לחתן, והשאר שהתעסקו בה היו בעלי דבר – לכן יקבל המתווך את כל דמי התיווך, ועל פי הכללים שצויינו בתשובה.
ביאור התשובה לשאלה השניה
אמנם בנידון השאלה השניה, מזה שלא הציע הבחור את השידוך גם למשפחת הבת כמו שעושה כל שדכן, הוכיח בודאות – שלא פעל לשם עשיית שידוך כשדכן, אלא אדרבה היה במעשיו כוונה הופכית – שלא יהיה כאן שידוך, אלא רק שפיכות דמם של בני הזוג מסיבות של נקמנות וכו'. והעובדה שהקב"ה סובב זאת אחרת – היתה למורת רוחו, כי במעשהו השפל, רצה לגרום לבזיונם – ולא לתיקונם.
לפיכך היות ובמקרה שהיורד לשדהו של חבירו על מנת להשביחה, מודה שעשה לחבירו את השבח הזה – בחינם בלבד, ושלא לקבל שכר – כתב הנתיבות בביאורים (סי' יב, ס"ק ה) שלא מגיע לו שכר. כל שכן בנידון דנן, שודאי שלא הציע את השידוך לבחור על מנת לקבל כסף, שהרי לא עשה כאן פעולת שדכן שמציע זאת לשני הצדדים, נמצא שבצורה שבה פעל המציע, הוא קבע בעצמו את הגדרת מעשהו שהיא – פעולת שפיכות דמים, ולא פעולת שידוך של שדכן. ועבור מעשה שפל של שפיכות דמים – אף אדם לא משלם כסף.