מה הדין בספר שאול שבלה?
הרב דב קדרון
בבא מציעא צו ע"ב
בנקודה למחשבה לעיל (דף כט) הבאנו את דברי שו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן ע), שהביא מספר תולדות אדם על הגר"ז מוילנא, שפעם אחת שאל ר' זלמן ספר תנא דבי אליהו מהרב ר' בער, ולמד בו בשקידה נפלאה עד שבמשך ימים אחדים בלו עלי הספר מרוב משוש הידים, ופטר עצמו על פי הגמרא (ב"מ צו:): מתה מחמת מלאכה פטור. בעל מנחת אלעזר דחה את הדברים, וכתב שהספר תולדות אדם אינו בר סמכא.
אולם הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ב - חושן משפט סימן ז) מביא את דברי הרמב"ן (לעיל כט,ב) לגבי מה שאמרו שהשואל ספר מחברו אסור ללמוד בו לכתחילה כדי שלא יקלקל את הספר:
דהא דינא ליתא אלא בספר תורה ונ"ך, שמי שהוא רגיל בהם אין צריך ליגע בהם, ומי שאינו רגיל בהם נוגע בהם ומושך אילך ואילך ויש לחוש שמא יקרע. אבל עכשיו שנהגו לכתוב התלמוד, אם השאילו מסכתא אינו כן, שכל אדם שוים בו, והשונה פרקו מאה פעמים ומי שלא שנה אותו מעולם, כולם נוגעים בהם וממשמשין בהן. שאין לך אדם רגיל שלא יהא צריך עיון ומחשבה יתירה ולמשוך אילך ואילך ולגלול אותו מתחלתו לסופו ומסופו לתחלתו כדי לעיין בהלכות הצריכות לו לאותה הלכה שהוא שונה. הילכך יד כל אדם שוה וילמוד בו בתחלה. וכן סוברים עוד ראשונים.
על פי זה הוא מסיק שצדק רבי זלמן מווילנא בטענתו, שהוא פטור מלשלם על הנזק שנגרם לספר מדין מתה מחמת מלאכה, ולפי דבריו ניתן לסמוך על הספר תולדות אדם.
