נפש רשע איותה רע
הרב דב קדרון
בבא מציעא צד ע"א
אם ליסטים באים וגונבים בהמות שבאחריות הרועה הרי זה אונס והוא לא צריך לשלם, אבל אם הוא הוליך את הבהמות למקום שידוע שיש בו ליסטים זוהי פשיעה מצידו והוא חייב לשלם, וגם אם הרועה פגש את הליסטים והתגרה בהם, כמו שפוסק הרמב"ם (שכירות ג, ה):
רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו ואמר לו הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו ובא אותו הליסטים ונצחו ולקח מהן הרי הרועה חייב שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים או מביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב (שו"ת עזרת כהן סימן סו) שכשם שהתגרות בליסטים יוצרת אנטגוניזם וגורמת לו לבוא ולהזיק, כך הוא גם טבעם הרע של היהודים המומרים, "שכשהם שומעים דברים של יהדות הם מתקוממים לעשות ההיפוך להכעיס", ועל פי זה הוא הסביר את דברי המהרי"ל (המובאים בפסקי מהרא"י סי' מ"ב): "דאסור לעשות גט להולכה כשמגרש משומד, משום דודאי מבטל שליח כשישמע דצריך לקבל שלא לבטל". כלומר כאשר רוצים להשיג גט מיהודי מומר, אסור לעשות זאת באמצעות מינוי שליח להולכה על ידי הבעל, כי כאשר יגידו לו שכאשר בעל שולח גט אסור לו לבטל את השליחות, הוא דווקא יבטל, כי כוונתו להכעיס.
בעניין זה הוא פסק ש"במקום שלא דברו כלל עם המומר על דבר הביטול, אין אנו צריכין לחוש כלל שיעלה זה על דעתו", זאת משום ש"מה שמתחילין להזהיר אותו בעניינים של יהדות וחיובים של דת, דומה אצל נפש הרעה של הרשע הזה, שאותה רע, כאילו מתגרים בו". אבל כאשר לא מתגרים בו לא איכפת לו.
