מידת היושר של יעקב אבינו

הרב דב קדרון

בבא מציעא צג ע"ב
 

יעקב אבינו הקדיש את כל כוחותיו לעבודתו אצל לבן, ואף סבל ייסורים, כמו שאמר (בראשית לא, מ): "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי", ובנוסף לכך התנהג ביושר מוחלט, כמו שנאמר עליו במדרש (רבה עד,ט): כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך, אמר ר' סימון בנהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא להנות אפילו כלי אחד אפילו סכין אחד, ברם הכא מששת את כל כלי, אפילו מחט אפילו צנורא לא מצאת. ועוד אומר המדרש (שם ע,כ): אמר ר' יהודה בר סימון בנהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה בסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלמות אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה.

נראה מכאן שהייתה זאת מדה טבועה בנפשו של יעקב אבינו ע"ה, שהתנהג ביושר עצום ללא כל סטיה ממדת האמת. כמו שאמרו (עבודה זרה כה,א): מאי ספר הישר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. וביאר הנצי"ב בפתיחה לפירושו לספר בראשית: שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ, וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה.