הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-מציעא צד ע"ב
נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. בשלמא גניבה - דכתיב אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אלא אבידה מנא לן? דתניא: אם גנב יגנב, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין - תלמוד לומר אם גנוב יגנב, מכל מקום. - הניחא למאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, אלא למאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, מאי איכא למימר? - אמרי במערבא: קל וחומר; ומה גניבה שקרובה לאונס - משלם, אבידה שקרובה לפשיעה - לא כל שכן!
מובא (אמנם דעת מערבא) שאבידה קרובה לפשיעה. אישוש לקביעה הזאת שאבידה קרובה לפשיעה הוא בירושלמי ( ירושלמי תענית ג, ט כאשר המקור הוא הסיפור של חוני המעגל שהוריד גשמים – צאו וראו אם נמחית אבן הטועים). אבן הטועים הייתה האבן בו מכריזין על האבדות ולשם נפנים כל מי שאבדה לו אבדה. בתלמוד הבבלי אבן זאת נקראת אבן הטוען. אם כן מדוע בירושלמי היא נקראת אבן הטועים. לומר לך שלאדם המאבד ישנה אחריות על רכושו. האבידה נחשבת טעות
