נתינת צדקה שגורמת לסכנה
הרב דב קדרון
בבא מציעא צ ע"א
בדרך כלל כאשר שור עוסק במלאכה שיש בה מאכל אסור לחסום את פיו, כמו שנאמר (דברים כה, ד): "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ", אולם כאשר המאכל מזיק לשור, כגון שהשור חולה או שהמאכל יגרום לו לשלשול, אז אין איסור למנוע ממנו לאכול, כמו שמסביר הרמב"ם (שכירות יג, ג): "שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה והרי אינה נהנית".
מכאן למד בעל החשוקי חמד שאין לתת כספי צדקה לאנשים מסוממים הצורכים כספים עבור סמים, והם מכורים להם, כי המטרה של מצוות צדקה היא לטובתו של העני, וכאשר הכסף ישמש אותו לדבר שמסכן את חייו אין מצווה לתת לו.
יש לדון מה לעשות במצב של ספק האם הכסף ישמש אותו לקניית סמים מסוכנים או לאכילה ושתיה.
בקשר לנתינת אוכל לאדם שלא מברך נפסק להלכה (שו"ע אורח חיים סקס"ט, ב): "לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך", אולם הרמ"א מוסיף שאם אדם נותן אוכל לעני בתורת צדקה מותר לתת לו גם אם אינו בטוח שיברך, ומוסיפים האחרונים שאם יודע בוודאות שלא יברך אין לתת לו אוכל. כלומר: בנתינת צדקה מקילים יותר מאשר בסתם, ונותנים גם לאדם שיש ספק אם יברך על האוכל.
האם מקילים לתת צדקה לאדם שיש ספק שמא ישתמש בכספי הצדקה למטרת קניית סמים מסוכנים? שמא ניתן להקל רק כאשר מדובר בספק שלא יברך, שאין בזה פיקוח נפש, אבל בספק שמא יקנה בכסף דבר שמסכן את חייו אולי אסור לתת לו?
