צריך איזון בין הבעל לאשה
הרב דב קדרון
בבא מציעא פז ע"א
כאשר שלושת המלאכים באו לבקר את אברהם, הוא אמר לשרה (בראשית יח,ו): "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת", והתפלא על כך רבי יצחק: הרי קמח אינו סולת, ומכאן הסיק שעיניה של שרה הייתה צרה באורחים, כי אברהם רצה לתת להם סולת ואילו שרה רצתה לתת להם רק קמח.
החתם סופר (תורת משה בראשית פרק כד פסוק יד) הסביר זאת על פי מה שכתבו המפרשים על הפסוק (בראשית ב,יח): "אעשה לו עזר כנגדו", שאם טבע האשה מנוגד לטבעו של הבעל על ידי זה היא עוזרת לו, כי לא טוב אם שניהם הם וותרנים ופזרנים, או שניהם קמצנים, ולפעמים הניגוד בין התכונות של הבעל והאשה יוצר איזון מושלם.
על פי זה הוא מסביר את האיזון שהיה בין אברהם ושרה, וכן בין יצחק ורבקה, כי אצל אברהם אבינו שהיה כולו במדת החסד הייתה שרה עיניה צרה באורחים, ואילו אצל יצחק אבינו שהיה כולו במדת הדין, כמו שנאמר "פחד יצחק", אמר אליעזר כאשר הלך לחפש לו אשה (בראשית כד, יד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי", ופירש רש"י: "אותה הוכחת – ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים", וכוונתו הייתה שהיא האשה המתאימה ליצור את האיזון הנכון למידת הדין של יצחק, ולכן אמר "לעבדך ליצחק", שכיוון שיצחק היה כולו בבחינת "עבד ה'" על פי מידת הדין, אם האשה תהיה גומלת חסדים, בָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי, באמצעותה תתאזן מידת החסד של יצחק.
