מה החידוש במילתא דבדיחותא?

הרב דב קדרון

בבא מציעא פו ע"א
 

נאמר על רבה בר נחמני שהיה עסוק כל הזמן בלימוד תורה, ולכן מלאך המוות לא הצליח להתקרב אליו, כי פיו לא פסק מלדבר בדברי תורה.

לעומת זאת במסכת שבת (ל,ב) נאמר שלפני שהיה רבה פותח את שיעורו לתלמידים הוא היה אומר "מילתא דבדיחותא", דבר מצחיק, ואחרי שהתלמידים היו צוחקים ונפתח ליבם אז היה פותח בשיעור.

האדמו"ר האחרון מליובאביץ', רבי מנחם מנדל זצ"ל, הסביר מה החידוש במילתא דבדיחותא שהיה פותח בה רבה את שיעורו, כי אצל אדם גדול כזה מתעורר ספק: האם אדם בדרגתו הגבוהה של רבה, ש"לא פסיק פומיה מגירסא", יפסיק מלימוד התורה שלו לצורך התלמידים, שהרי כשיאמר "מילתא דבדיחותא" לא יוכל ללמוד באותה שעה, וא"כ יפסיק מתלמודו? ולכאורה יש דרכים אחרות שבהן ניתן לפתוח את ליבם של התלמידים ללימוד. משום כך נאמר שאפילו אדם גדול כמוהו צריך להפסיק קצת מלימודו כדי לשמח את התלמידים, כי גם צורך זה שלהם הוא חלק מהלימוד.

שם בגמרא יש גם גרסה אחרת, שמדובר ברבא, וגם את החידוש שבגרסה הזו הוא מסביר על פי מה שנאמר (ב"ב כב,א) על רבא שלימוד התורה אצלו היה בבחינת אכילת בשר שמן, וכיון שאמרו חז"ל (פסחים קט,א) שאין שמחה אלא בבשר, אם כן הלימוד של רבא היה כמובן בשמחה. לפי הגרסה שרבא היה פותח את הלימוד במילתא דבדיחותא, החידוש הוא שאף על פי שגם הלימוד עצמו היה בשמחה גדולה, מכל מקום יש להקדים לזה מילתא דבדיחותא אחרת.