"בעל תשובה" מלשון בעלות
הרב דב קדרון
בבא מציעא פה ע"א
על הפסוק (ירמיהו טו, יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה", נאמר שמי שמצליח ללמד תורה לבנו של עם הארץ, שמוציא יקר מזולל, אזי פיו נעשה כביכול כמו פיו של הקב"ה, והוא יכול לבטל גזרות שמים.
הבעל שם טוב אמר (צוואת הריב"ש) שיש שני מיני צדיקים, ושניהם צדיקים גמורים, ושניהם רמוזים בפסוק (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה".
האחד הוא תמיד בדבקות בהשי"ת ועושה עבודתו המוטלת עליו, והוא צדיק רק לעצמו ולא לזולתו, כלומר שאינו משפיע מצדקתו לאחרים, והוא נמשל לארז, שאינו עושה פירות, וכמו כן הוא רק צדיק בפני עצמו ואינו עושה פירות שיחזיר אחרים למוטב וירבו ויפרו צדיקים בעולם. הוא לעצמו ישגה ומרבה שכרו.
הצדיק השני נמשל לתמר העושה פירות, ועליו נאמר: "כתמר יפרח", כלומר שהוא מוציא יקר מזולל ומצליח להוציא פירות מתוקים מתוך עץ, ומפריח ומרבה הטוב בעולם.
שני סוגי הצדיקים הללו רמוזים במאמר חז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי הצדיק מהסוג השני נקרא "בעל תשובה", כי הוא כמו הבעלים והאדון של התשובה, כי הוא החזיר למוטב ורבים השיב מעוון וגרם תשובה בעולם, ולכן שכרו כפול ומכופל הרבה יותר מהצדיק מהסוג הראשון, שהוא אמנם צדיק גמור, אבל אינו בעלים של התשובה, ולכן אינו יכול לעמוד במקומו של הצדיק השני, שהוא הבעלים של התשובה.
