ברבורים אבוסים
בבא מציעא פו ע"ב
"מאי בַּרְבֻּרִים אֲבוּסִים (מלכים א' ה, ג)?
אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן.
ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם.
ורבי יוחנן אמר: מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס, ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא".
פירש רש"י: "ברבורים - תרנגולין. שאובסין אותן בעל כרחן - תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה. תור - שור. בדלא אניס - שלא עשה מלאכה. בדלא אניסא - בגידול אפרוחין.
מחלוקת האמוראים באופן גידול תרנגולין באה ללמד את מחלוקתם באופן גידול התלמידים.
דעת רב שאובסים אותן בעל כרחן, וכן במסכת כתובות דף נ ע"א: "אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל וספי ליה כתורא", ופירש רש"י: "רב שמואל בר שילת - מלמד תינוקות היה. וספי ליה כי תורא - הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל".
ורב עצמו למד לפני רבי יהודה הנשיא שצוה את בנו לפני מותו: (כתובות דף קג ע"ב) "זרוק מרה בתלמידים".
דעת שמואל היא שכישורי חכמתו של תלמיד ניכרין בו מאליהן.
וכן שמואל עצמו, גדלותו על חבריו היתה ניכרת בעיקר בשאר חוכמות שהן רקחות וטבחות לחכמת התורה ואינן רגילות להלמד תלמיד מרב. אמר על עצמו (ברכות דף נח ע"ב) "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא", היה רופא, ולאחר שרבי יוחנן לא הכיר בו כרבו, שלח לו חשבון עיבורים של שישים שנים, ותליסר גמלי (ר"ח: גוילי) של ספקי טריפות, והודה רבי יוחנן ואמר: אית לי רב בבבל (חולין דף צה ע"ב).
ודעת רבי יוחנן שאין נכון לכוף תלמיד לתלמודו ואסור שיוכבד עליו בשום עול ומטלה. אך לא בכשרון הטבעי תלוי הדבר אלא בתלמוד, וילך התלמיד וירעה כפי רצון נטיית ליבו, כמו שאמרו (עבודה זרה דף יט ע"א) "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ".
וכן רבי יוחנן עצמו, למרות עניותו הרבה, חזר לתלמודו ולא יצא לעשות עיסקא עם אילפא חברו (תענית דף כא ע"א), למרות שלשם כך נאלץ למכור את כל ממונו (ויקרא רבה פרשה ל סימן א פרשת אמור).
