כוחה של סבתא / רפי זברגר

בבא בתרא פ ע"א

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בקניין פירות של דברים עתידיים:
הלוקח פירות שובך מחבירו - מפריח בריכה ראשונה; פירות כוורת - נוטל ג' נחילים ומסרס; חלות דבש - מניח ב' חלות; זיתים לקוץ - מניח שתי גרופיות.
כדי להבין את הדין הראשון במשנה נקדים מספר הקדמות על אופן גדילת יונים בשובך:
• יונים מטילות בכל חודש, מלבד חודש אדר, שתי ביצים, מהן בוקעות שתי יונים זכר ונקבה הנקראות במשנה "בריכה''.
• היונים החדשות מתחילות להטיל שתי ביצים מהחודש השלישי ללידתן.
פוסקת המשנה במקרה ואדם קנה מבעל שובך את ה"פירות" שייוולדו מהשובך במשך השנה הקרובה. אזי השובך וגם היונים הקיימות בעת המכירה עם הבריכה הראשונה אשר תיוולד להן שייכים למוכר, זאת כיוון שיוני הבריכה הראשונה מהוות ''צוות'' ליונים הנמצאות בשובך, ואם הם לא יישארו בשובך, אזי גם היונים הקיימות יעופו. רק היונים מן הבריכה השנייה ואילך יהיו שייכות לקונה.
גם להבנת המקרה השני הדן בקניית "פירות" כוורת שהן הדבורים הגדלות, נקדים מספר הקדמות:
• המלכה של הדבורים מטילה בעונת הקיץ ביצים רבות, אשר מהן בוקעות דבורים רבות
• אחת לתשעה או עשרה ימים, יוצאת מהכוות המלכה ואחריה כל הדבורים, הנקראות ''נחיל דבורים'', ויושבות על ענפי עץ סמוך. בעל הכוורת מביא כוורת נוספת ומכניס לתוכה את הדבורים הללו.
פוסקת המשנה כי הקונה פירות כוורת מתכוון רק לשלושה נחילים ראשונים היוצאים מן הכוורת, שכן, הנחילים שלאחר מכן הינם באיכות גרועה, והקונה לא התכוון לקנותם. לכן מותר למוכר לסרס את הדבורים שלא ילדו יותר. אופן הסירוס יוסבר בגמרא.
שני הדינים הנוספים במשנה מלמדים אותו עיקרון: אדם הקונה כוורות דבש, או עצי זית, מניח שתי כוורות או שני ענפים בעצים, כדי שתהיה המשכיות לכוורת ולעצים. 
 

הנושא

נצטט דיון בגמרא על הדין הראשון של המשנה:
והתניא: בריכה ראשונה ושניה!
מקשה הגמרא סתירה מברייתא, שם למדנו כי הקונה משאיר למוכר שתי בריכות ולא רק בריכה אחת כפי שלמדנו במשנה.
אמר רב כהנא, לא קשיא: הא לה, הא לאמה.
רב כהנא מתרץ ואומר כי המשנה אמרה עיקרון, שיש להניח בריכה אחת לאמה, והברייתא פירטה וקבעה כי למעשה צריך להשאיר בפועל שתי בריכות: בריכה אחת שתהווה צוות ליונים הנמצאות כרגע בשובך, ועוד בריכה נוספת שתהווה צוות גם לבריכה הראשונה (שהרי גם היא בריכה לאמה). ולכן אין מחלוקת בין המשנה לברייתא.
מאי שנא אמה? דמיצטוותא אברתא ואזוגא דשבקינן לה, איהי נמי תיצטוותא אאמה ואזוגא דשבקינן לה!
מקשה הגמרא על תירוצו של רב כהנא "קושיא פסיכולוגית". הרי לאמא הראשונה שנמצאת כרגע בשובך יש שני ''חברים'' המהווים לה כצוות: בן זוגה וביתה. אם כן ממשיכה הגמרא ושואלת הרי גם לבת אשר נולדה לאמא יש שני ''חברים'': בן זוגה והאמא שלה. ומדוע פוסקת הברייתא שיש להשאיר לה גם את ביתה (הדור הבא) כדי להוות צוות עבורה, הרי כבר יש לה שני ''חברים'' כאמור.
מאמה אברתא מיצטוותא, ברתא אאמה לא מיצטוותא.
עונה הגמרא ''תשובה פסיכולוגית''. בת מהווה חברה וצוות לאמא, אך אמא אינה מהווה חברה וצוות לבת. כלומר, למרות שלבת יש שני ''קשרים'' אחד לבן זוגה ואחת לאמה, הרי שהקשר לאמא לא מהווה ''חברות וצוות'' לכן צריך להשאיר לה גם את ביתה מהדור הבא ביחד עם בן זוגה.
הרשב''ם בפירושו על תשובת הגמרא בעצם עונה על קושיא מתבקשת: אם אמנם זהו העיקרון כפי שזה עתה למדנו, כי בת אינה מצטוותת לאמה, הרי שצריך היה להמשיך ולהשאיר עוד ועוד דורות, כדי שכל בת בכל דור תצטוות עם בן זוגה ועם בתה מהדור שאחריה. נעיין בפירוש הרשב''ם אשר עונה על קושיא זו:
השתא איכא חבורות טובא: אמה ובן זוגה, ובריכה ראשונה, ובריכה של בריכה ראשונה בת הבת, דכיון דאיכא ג' חבורות אפילו בני בריכה ראשונה לא ערקי, דמצטוותי אאמם ואם אמם ואין להניח להם בנים לאצטוותי בהדייהו. דהשתא האם מצטוותא אברתא בריכה ראשונה, ובריכה ראשונה מצטוותא נמי אברתא בריכה שניה לאם שהיא ראשונה לה, וההיא מצטוותא אאמה ואאם אמה דהוו להו חבורות טובא כן נראית בעיני שיטת שמועה זו ויש לשונות רבות ואי אפשר ליישבן.
הרשב''ם מחדש לנו עיקרון פסיכולוגי נוסף. אמנם אמרנו קודם לכן שהאמא אינה מהווה צוות לבת, אך אם יש בקן שלושה דורות, אזי הסבא והאמא יחדיו כן מהוות צוות לנכדה. לכן, הדור השלישי ''מסתפק'' בצוות של שני הדורות שקדמו לה, אמה וסבתה, ואין צורך להמשיך ולהשאיר למוכר עוד הלאה בשרשרת הדורות. 
 

מהו המסר?

למדנו היום לאור הסברו של הרשב''ם, מה רב כוחה של הסבתא בשרשרת הדורות. אמנם הנכדה עם אמה לבדה אינה מרגישה מספיק בנוח, אך אם גם הסבתא נמצאת בתמונה, הרי שהנכדה מרגישה מצוין, ונוצרת חבורה מלוכדת של שלושה דורות המחוברים ומצוותים זה לזה. 


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, אבי מורי שמואל ב''ר יוסף וחמי משה בן ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]