הטעיה ללא שקר מפורש
הרב דב קדרון
בבא מציעא פ ע"א
יכול להיות מצב שבו מוכר הודיע לקונה על מום מסוים שקיים במקח, ובכל זאת העסקה תיחשב כמקח טעות, כמו שפוסק השולחן ערוך (חושן משפט סרל"ב, ח):
המוכר לחבירו פרה ואמר ליה: יש בה מום פלוני ופלוני הניכרים, ובכללם הזכיר מום שאינו ניכר, ונמצא בה אותו שאינו ניכר ולא האחרים, הרי זה מקח טעות. כגון שאמר ליה: פרה זו חגרת ועורת נשכנית ורבצנית, ונמצאת נשכנית בלבד, הרי זה מקח טעות שיאמר הלוקח: כשראיתי שלא היתה לא חגרת ולא עוורת אמרתי כשם שאין בה אלו המומין כך אין בה מומין אחרים ואינו אומר אלא להשביח דעתי.
כלומר בכל מצב שבו המוכר גורם לקונה לטעות – זהו מקח טעות, גם אם לא שיקר בפירוש.
על פי זה פסק בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן קסו) לגבי ראובן שהייתה לו טבעת מזויפת, ואמר לו שמעון מכור לי טבעת זו, כי היה סבר שהיא טובה, ואמר לו ראובן: "אני מוכר לך טבעת זו, אבל אין אני ערב לך שהיא טובה, כי אולי היא מזויפת", כאילו מסתפק בדבר, ואמר לו שמעון: אין אני חפץ בערבות שלך, וקנה ממנו, ואחר כך נתפרסם הדבר שהוא זיוף גמור, ורצה שמעון לחזור בו ולקבל את מעותיו, וראובן טען שמחל לו.
ופסק השבות יעקב שכאשר המוכר יודע בוודאות שהחפץ שהוא מוכר מזויף, ובפני הקונה עושה את עצמו כאילו יש לו ספק בדבר, זו הטעיה גמורה, ולכן אין ספק שזה מקח טעות, וחייב ראובן להשיב לשמעון את כספו.
