לעסוק בפירות או לא? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

בבא מציעא צו ע"א

דאיתמר: המוכר שדהו לחבירו לפירות, רבי יוחנן אומר: מביא וקורא, ריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא. רבי יוחנן אומר: מביא וקורא, קנין פירות כקנין הגוף דמי. וריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

יש כל כך הרבה סגנונות בעבודת השם. יש כאלו שפורשים מן העולם, ועוסקים רק בצרכי שמים, ויש כאלו שאדרבא אוחזים את העולם בקרניו ופועלים בו ועל ידו, תוך כדי הפיכתו למקום של קדושה. איך אפשר לדעת מהי הדרך הנכונה והאמיתית?

תשובה יסודית וחשובה לשאלה זו עונה רבי יהושע הורביץ מדז'יקוב (עטרת ישועה, א, ליקוטים, ז), על בסיס המחלוקת בסוגייתנו.

מהות מחלוקתם של ריש לקיש ורבי יוחנן, מסביר העטרת ישועה, עוסקת בשאלה: מה צריכה להיות עיקר עבודתו של האדם בעולם הזה? מהו "עיקר קניין הגוף" – היינו, מהם גופי התורה ועבודת השם של האדם בעולם הזה.

ריש לקיש, שהחל את ימיו כמי שחי בעולם הזה בצורה מוחלטת, כראש לגנבים, טוען שעיקר הדגש של עבודת השם של האדם לא צריך להיות בפירות, היינו בפירות העולם הזה, כפי שמכנה המשנה המפורסמת את הרווח היוצא לאדם בגשמיות.

עיקר הדגש של האדם, כך לפי ריש לקיש, צריך להיות דווקא בעניינים הרוחניים, ללא מגע, או במגע מצומצם ומוגבל מאוד עם ענייני החומר.

כמי שנכווה מגסות החומר, ומסכנות העולם הזה, ריש לקיש לא רואה בעולם הזה ובחומריותו אמצעי שדרכו ניתן לעבוד את השם.

לעומתו, רבי יוחנן, שגדל כל חייו בקדושה וטהרה, לא ראה את הסכנות עליהן דיבר ריש לקיש. אדרבא, כמי שכל ימיו ראה קדושה, הוא גם ראה את פוטנציאל הקדושה שניתן להפיק מהעבודה בעולם הזה, ולכן הוא חולק על ריש לקיש וטוען כי "קניין הפירות", היינו הפירות החומריים שיוצאים לאדם מהעולם הזה, גם הם יכולים להיות חלק מ"קניין הגוף", גופי התורה והטהרה שאליהם מכוון האדם את חייו.

כך שבעצם מחלוקת זו, היא סיפור החיים של כל אחד מאיתנו.

מי שנכווה מהעיסוק בעולם הזה, כפי שנכווה ריש לקיש, הרי שמן הראוי לו שיזהר משנה זהירות בכל הנוגע לעיסוק היתר בעולם ואתגריו. משום שהוא כבר נפל פעם אחת, הרי שראוי לו להזהר בצוננין, ולהשקיע את מרצו וכוחות נפשו בעניינים רוחניים יותר, שיאזנו את חיי הרוח שלו.
לעומת זאת, מי שחייו קודש, וכוחות נפשו עומדים לו, אכן ראוי לו שיעסוק בבירור העולם הזה, כפי שעשה ופעל בהצלחה רבי יוחנן.