יראת שמים בהשאלה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא מציעא צג ע"א
והשואל משלם את הכל.
פלוני הוא עובד השם. אלמוני הוא עובד השם. אבל האם העובדה שאדם עבד על עצמו והביא את עצמו למקום גבוה בעבודת השם, זוהי ערובה לעתיד? האם העובדה שאדם מסויים הוא עובד השם עכשיו, זה אומר שהוא יהיה עובד השם בעוד שבוע, יום, שעה?
תשובה, שהיא יסוד עצום בעבודת השם של כל אחד מאיתנו, אומר רבי אלימלך מליז'ענסק (נועם אלימלך, פרשת עקב, ד"ה "כל המצוה"), על בסיס קביעת סוגייתנו כי "השואל חייב באונסין".
יראת שמים, מסביר רבי אלימלך, היא דבר שניתן בידו של האדם, כפי שלמדנו בסוגיה אחרת (נדה טז, ב) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". זאת אומרת שיראת השמים נמצאת בידינו לגמרי לטוב וגם להיפך.
לכן, על האדם להיזהר עם יראת השמים שלו בצורה יוצאת דופן, מפני שכל דבר קטן עלול לפגוע בה ולקלקל אותה, וגם אם הוא לא ממש אשם בקלקול שנוצר, עדיין, מכיוון שהיא בידיו לגמרי, לכן עליו לקחת אחריות ולראות שאף קלקול לא יגיע לפתחה של יראת השמים שלו.
את הרעיון הזה הוא מדייק מתוך הפסוק העוסק ביראת השמים שלנו, ואומר (דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", מפסוק זה יוצא כי ישנה הקבלה בין יראת השמים שלנו ובין דין "השאלה", ויראת השם, היא כמו מושאלת בידינו מאת הקב"ה.
אם יראת השמים שלנו הוא כמו מושאלת בידינו, הרי שהשואל חייב גם במצב של אונס, כפי שלמדנו בסוגייתנו, כך שהוא לא יכול לומר, אינני אשם. אם הדבר נמצא באחריותך, ואתה השואל, הרי שאתה חייב בכל נזק שיקרה, גם אם הוא נעשה באונס.
מתוך כך עלינו ללמוד דין לעצמנו, ולומר: גם אם הצלחתי והבאתי את עצמי למקום טוב וראוי ביראת השמים שלי, עדיין בכל רגע נתון אני בסך הכל שואל, ושואל חייב לדאוג שבכל רגע האוצר שנמצא בידיו ישמר מכל משמר.
