אחדות ממלאת / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא מציעא פה ע"ב
אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא.
"אחדות ישראל". "כולנו יחד". יש כאלו שבטוחים שמדובר בסיסמאות, אבל הפרקטיקה הרוחנית עובדת בצורה שונה. מה היסוד לכך שמדובר בעניין מהותי, שבלעדיו לא יכול להיות עובד השם אמיתי?
תשובה נפלאה לשאלה זו אומר רבי נפתלי מרופשיץ (זרע קודש, חיי שרה ד"ה "ויהיו חיי שרה"), על בסיס פתגם נפוץ זה.
הוא מביא את דברי הזוהר (חלק א, קכב, ב) שקובע כי "מאן דאיהו רב – איהו זעיר", היינו אדם גדול הוא באמת קטן, ומקביל אותם לרעיון הטמון במשפט זה, וכיצד?
אדם גדול באמת, מבין עד כמה הוא קטן ועד כמה הוא נצרך לכל מי שסביבו כדי למצות את מהות עבודת השם שלו. משה רבינו, גדול הנביאים שקמו לעם ישראל מאד ומקדם, הוא דווקא זה שעליו נאמר "עניו מכל אדם", מכיוון שמשה רבינו הבין היטב שללא עם ישראל, קיומו שלו אינו כלום.
למרות כל מה ומי שהוא, הוא בסף הכל חלק אחד מהפאזל שנקרא עם ישראל.
לכן, כאשר רואים אדם שמהותו היא "קיש קיש קריא", היינו שהוא מדגיש מה המיוחד בו, ומה השונה בו, וכיצד רק הוא קיים בחלל החבית של החיים שמקיפים אותו, מבינים שהאדם הזה הוא קטן עד כדי זעיר בהבנת מהותה של יהדות ותורה.
מכיוון שהאדם הגדול באמת, זה שהבין מה השם אלוקיו רוצה מעימו, יחפש תדיר בחבית החיים את מי שיקיפו אותו ויצטרפו איתו למסעו בעבודת השם.
אדם גדול, לעולם לא ימצא את עצמו בודד, אסתירא בלגינה, הוא תמיד יהיה מוקף במטבעות רבות נוספות.
