מעשה בזוג מכנסיים / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

אדם טוען: השאלתי או הלוויתי חפץ לשכני ועתה הוא איננו מוכן להחזירו לי ואילו השכן נשבע שחפץ זה שלו הוא. אומרת הגמרא – שבועתו של השכן קבילה רק במקרה שזהו חפץ שאין דרך בני אדם להשאיל או להלוות. אך במקרה בו הוא נשבע על חפץ שבני אדם נוהגים להשאיל או להלוות אין בית הדין מאמין לשבועתו ובעל החוב רשאי לבוא וליטול את החפץ בכח. כדי להוכיח דעה זו מביא רב הונא בר אבין מעשה קצרצר על רבא – 'כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי'. רבא נכנס לבית היתומים ונטל משם 'זוגא דסרבלא' וספר אגדה. הטענה הטמונה במעשה זה היא שחפצים אלו הם חפצים שבני אדם רגילים להשאיל, אחרת היה אבי היתומים עליו השלום יכול לטעון שהם שייכים לו ורבא לא היה יכול ליטלם. רבא רואה זכות לעצמו ליטול את חפציו רק משום שהם חפצים שנוהגים להלוותם או להשאילם וכך גם אם בעל חובו היה בחיים לא היתה לו אפשרות להישבע עליהם. למדנו – 'זוגא דסרבלא' ו'ספרא דאגדתא' הם מן החפצים היותר יקרים, שאינם מצויים בביתו של כל אדם ולכן נהגו לשאלם או ללוותם ממי שהיה לו – כמין גמ"ח.

מהם שני חפצים יקרים אלו? 'זוגא דסרבלא', מסביר רש"י, הוא 'מספריים של סורקי בגדים' ובסוגיא המקבילה בב"מ קט"ז מסביר רש"י את אותו הביטוי - 'מספריים שגוזזין בהן צמר'. את המילה 'זוגא' מפרש רש"י כמספריים בגלל הכפילות, שני להבי המספריים הם ה'זוגא'. בסוגייתנו מסביר רש"י שמדובר במספריים של סורקי הבגדים, הסורקים את הצמר הגולמי כדי להוציא ממנו את חומר הגלם לטוות ממנו חוטי צמר. אם כן 'מספריים של סורקי בגדים' שאצלנו ו'מספריים של צמר' שבב"מ הם אחד - כלי העבודה של סורק הצמר.

אך ישנן כמה בעיות עם הסברו של רש"י. במשנה שבמסכת כלים כבר מצאנו את כלי עבודתו של סורק הצמר 'מסרק שלפישתן שניטלו שיניו... ושלצמר שניטלו שיניו...' (י"ג ח'). אך הגיוני שלשם סריקת הצמר ישתמש הסורק במסרק, כלי שעיקרו הוא שיניו ואם ניטלה אחת מהן הרי הוא אינו ראוי לעבודה (שם). מסרק זה איננו כפול בשום צורה ולכן אין סיבה שיקרא 'זוגא'. בעיה שניה - מסוגית ציצית שבמנחות מא. נלמד שה'סרבלא' הוא בגד, המלאך אומר שם לרב קטינא – 'קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא? ציצית של תכלת מה תהא עליה?' שני סוגי בגדים אלו, הסדין והסרבלא, אינם חייבים בציצית – ואם תלבש את הסדין בקיץ ואת ה'סרבלא' בחורף מתי תקיים מצוות ציצית? למדנו – ה'סרבלא' הוא מין בגד של חורף שאיננו חייב בציצית. סריקת הצמר היא הפעולה שנעשית עוד לפני ששם בגד נקרא על הצמר, ומדוע לקרוא לכלי על שם התוצאה העתידית של מלאכתו 'זוגא דסרבלא'? ובעיה שלישית - סריקת הצמר הינה מלאכה זולה - כפי שמצאנו בקידושין פב. 'וסריקין ... דזיל אומנותייהו' – שזולה אומנותם, ולכן גם כלי עבודתה הם כלים יומיומיים וזולים. אלו ודאי לא כלים נדירים ויקרים ואין סיבה להשאילם או לשכרם במיוחד כמו הפריט השני שרבא לוקח כמשכון – 'ספרא דאגדתא', ש'אין אדם עשוי ללמוד בהם תדיר' (רש"י) ולכם משאילים אותם למי שזקוק להם.

מהו אם כן ה'זוגא דסרבלא'? הוא צריך להיות בגד הראוי לימות החורף, שאיננו חייב בציצית, ויש בו דבר מה זוגי. אין 'זוגא דסרבלא' אלא – מכנסיים ('קדמוניות-התלמוד', קרויס, ב,ב,עמ' 216). פריט לבוש מחמם ויקר ערך שאיננו מצוי בכל בית ולכן יש להשאילו או להלוותו למי שזקוק לו.