אלו מדות צריך תלמיד חכם?
הרב דב קדרון
בבא מציעא נט ע"ב
במעשה המפורסם עם תנורו של עכנאי כאשר רבי אליעזר התווכח עם חכמים, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו ממנו, אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, חזר ואמר אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. וקשה, אם לא רצו חכמים להסכים עמו אחרי הנס הראשון, כלומר שלא השגיחו על מעשה נסים, מה ראה רבי אליעזר להוסיף ניסים באמת המים ובכותלי בית המדרש.
ביאר הגר"א (מובא בספר תולדות אדם פרק יב) שכדי לכוון הלכה צריך אדם שלש מידות טובות נכבדות, א. מדת הסתפקות, כדי שיוכל להעמיק בדברי תורה. ב. מדת הענוה. ג. מדת התמדה.
וכוונת רבי אליעזר בשלשה נסים הללו הייתה לאמת שהיו בו כל המדות הטובות הנ"ל, ולכן יכול היה לשלוט על טבעיהן. החרוב הוכיח שהייתה לו את מדת ההסתפקות, כרבי חנינא בן דוסא שהיה די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. אמת המים הוכיחה שהייתה לו את מדת הענוה, כמו שאמרו (תענית ז, א): למה נמשלה התורה למים, מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך כך דברי תורה. וכותלי בית המדרש הוכיחו שהייתו לו את מידת ההתמדה, כמו שאמרו (חגיגה טז, א): מי מעיד באדם קורות ביתו, אבן מקיר תזעק. כלומר כוונת רבי אליעזר הייתה להוכיח שהיו בו שלשת המידות שבאים על ידן לכוון כהלכה, ולכן לא הפסיק גם כשראה שחכמים לא מקבלים את דבריו, כי חשב שרק כאשר יראו שיש בו בשלמות את שלושת המידות יודו לו.
