מוכר בעין יפה מוכר
בבא בתרא סד ע"ב
"רבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר".
והלכה כרבי עקיבא, כפסק שמואל ורב נחמן, וכדברי רב הונא לרב נחמן בדף סה ע"א: "הלכתא כוותייכו, דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני".
ועדיין צריך טעם, מה ראו אותם דיינים מומחים לפסוק נגד הכלל (מסכת עירובין דף מו ע"ב) שהלכה כרבי עקיבא מחבירו, ולא מחבריו?
ואין לומר שהבחינו אותם דייני בבל, שבזמנם נהגו למכור יותר בעין יפה.
כי על כך קשה כדברי רב נחמן עצמו במסכת חולין דף צג ע"ב: "אכשור דרי?!" - וכי בדורות אחרונים נעשו אנשים כשרים ונדיבים יותר?!
ושמא י"ל דאדרבה, בדורות אחרונים נעשו רמאים יותר.
ופעמים, למרות שהיתה הבנה פשוטה בין המוכר לקונה שהכל מכור,
המוכר, הבקי יותר בדבר הנמכר, היה מערים שלא לכלול בלשון המכר יותר ויותר,
והיה טוען אח"כ שאינם מכורים.
לכן תיקנו הדיינים, כרבי עקיבא, שיד המוכר תהיה על התחתונה,
ואם חפץ הוא שלא למכור דבר מה, עליו ליידע בכך בפירוש את הקונה.
