אומר ועושה גוזר ומקיים
הרב דב קדרון
בבא מציעא מט ע"א
מהמילים (ויקרא יט, לו): "הִין צֶדֶק" לומדים: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק", ולכן נפסק להלכה (רמב"ם מכירה ז, ט):
מי שאמר לחבירו ליתן לו מתנה ולא נתן הרי זה ממחוסרי אמנה, במה דברים אמורים במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו, אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה, שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים שקונין בהן.
בעל ספר עלי תמר (תענית ב, א) מדייק מתוך דברי הירושלמי (סוף שביעית) שכשם שאדם צריך לקיים את דיבורו לגבי נתינת מתנה, כך גם לגבי עשיית טובה, כלומר שמי שהבטיח לחברו לעשות לו טובה חייב לקיים את דבריו, והכלל הזה תקף דווקא בהבטחה של עשיית טובה שאינה כרוכה בטרחה מרובה, שהמקבל סומך דעתו עליו שיעשה לו את הטובה. אבל הבטחת עשיית טובה הכרוכה בטרחות וקשיים מרובים שאין דעתו של המקבל סמוכה בוודאי שיעשנה, אין בו משום מחוסר אמנה, כמו בהבטחה לתת מתנה מרובה, שאין המקבל סומך על דיבורים בעלמא.
במדרש (מובא בתו"ש תשא ל"ג ג') נאמר: "הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה אינו חוזר בו וכו', וכן אתה מוצא אחר שישראל עשו את העגל כתיב, וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אל הארץ וגו'. אמר לו איני כבשר ודם שאמר ליתן מתנה וחוזר בו, לא איש אל ויכזב". בעל עלי תמר כותב שעל פי הפסוק הזה תיקנו לומר בברכת ברוך שאמר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים".
