הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
בבא-מציעא מט ע"ב
בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מט: נאמר:
"טעמא מאי תקינו רבנן משיכה - גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה"
הגמרא מסבירה שכסף קונה מהתורה, אך חכמים תקנו שאדם יקנה חפץ רק שמושך אותו. הסיבה לכך היא שאם לוקח משלם כסף וקונה את החפץ ולא לוקח אותו יכול להיות מציאות של שריפה. במקרה של שריפה המוכר לא ירצה להציל את החפץ ששייך לקונה מפני שכבר שילם עליו.
הגהות מרדכי נוספות פרק הזהב רמז תמט כותב:
"מסתברא דוקא עלייה דשכיח ביה דליקה אבל מכר לו חטין שבבית דלא שכיחא בה דליקה מעות קונות וה"ג בירושלמי בר איניש יהיב לחבריה י' דינרין א"ל אית לי גבך מאתן גריוי מן גו ביתא שרי מגו כרמא אסור מה בין בית לכרם בית אין מצוי נפול ש"מ דכל כה"ג ליכא למימר נשרפו חטיך בעלייה דמלתא דלא שכיחא הוא וכן הלכתא בכל מלתא דלא שכיחא עכ"ל עיטור".
העיטור המובא במרדכי מביא שהירושלמי אומר שכסף לא קונה רק במקום שעלול להתרחש דליקה כמו עליה שעשויה מחומר בעירה (עץ), אף בית שעשוי מאבן לא מצוי שישרף ולכן לוקח שישלם למוכר כסף יקנה את החפץ.
הרמ"א (חושן משפט סימן קצח סעיף ה) פוסק כמו המרדכי שפוסק כעיטור, לעומתו השולחן ערוך אומר שכסף בכל מקרה לא קונה.
סיבת המחלוקת: השו"ע אומר שמכיון שרוב הראשונים לא הביאו את הירושלמי כנראה שלא סוברים כמותו, לעומתו הרמ"א אומר שזה שרוב הראשונים לא מביאים דין זה אינו סיבה לכך שחולקים, אלא פשוט לא דברו על מקרה זה.
