מה הרמז ב"דבר שיש בו צורה"?

הרב דב קדרון

בבא מציעא מז ע"א
 

רבי עקיבא לומד מהפסוק (דברים יד, כה): "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ", שחילול מעשר שני חייב להיעשות על מטבע שיש עליו צורה.

בעל הטורים בפירושו לפסוק הזה כותב שהמילה "וצרת" מופיעה רק פעמיים בכל התנ"ך, פעם אחת כאן בקשר לכסף, ופעם
נוספת בספר יחזקאל (ה, ג): "וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ", אשר כפי שמסביר רש"י שם, מתייחס לקצת היהודים שיגלו לבבל ויישארו בחיים.

כידוע, כאשר אותה מילה מופיעה במקומות שונים יש קשר בין העניינים.

האדמו"ר מבובוב זצ"ל הסביר (בקובץ כרם שלמה שנה י"ג קו' ט עמ' מ"א) שהקשר בין הפסוקים מלמד שעניין צדקה אינו רק בנושאים כספיים, אלא גם בעניינים רוחניים, שכן המילה "וצרת" מתייחסת בפסוק אחד לכסף ובפסוק השני לדאגה לרווחתם הרוחנית של גולי בבל.

על פי מה שנאמר בגמרא, שהמילה "וצרת" מלמדת שצריך להיות "כסף שיש בו צורה", הוסיף בעל פרדס יוסף (החדש דברים יד, כה) שהקשר בין הפסוקים מלמד כמו כן שכשם שכאשר נותנים צדקה גשמית צריך לתת כסף שיש בו צורה, כך גם כשאתה מקרב את חברך לתורה ויראת שמים בעניינים רוחניים, תעשה זאת בצורה נאה ויפה ולא בבזיון וכדומה, וזה הרמז כאן בדבר שיש בו צורה.