כסף שיווי
בבא בתרא סז ע"א
"אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן - קנה כולן".
מקור דברי שמואל בתוספתא כתובות (ליברמן) ב הלכה א (ובבא בתרא ב הלכה יא, והלכה יב)
"יפה כח שטר מכח כסף
וכח כסף מכח שטר
שהשטר גובה מנכסים משועבדין מה שאין כן בכסף
יפה כח הכסף שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ואת מעשר שני מה שאין כן בשטר
יפה כח שטר וכסף מכח חזקה
וכח חזקה מכח שטר וכסף
יפה כח שטר וכסף ששטר וכסף קונין עבד עברי מה שאין כן בחזקה
יפה כח חזקה שאם מכר לו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן אבל לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או לא כתב לו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שדה בלבד".
מסוף דברי התוספתא עולה, שקנין כסף מתקיים רק בנתינת כל שווי הדבר הנקנה.
והקנין מועיל בפרוטה רק אם הוגדר שווי הדבר הנקנה כפרוטה.
לפי זה מבוארת הגמרא במסכת קידושין דף יא ע"א:
"בכסף - ב"ש אומרים: בדינר וכו'.
מאי טעמייהו דב"ש? אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, כגון בנתיה דר' ינאי, דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי, הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא מאחר, הכי נמי דלא הוו קדושין!
א"ל: פשטה ידה וקבלה לא קאמינא, כי קאמינא. דקדשה בליליא; אי נמי, דשויה שליח".
וכי איזה כבוד יש בגובה סכום כסף הקידושין, ומה לאשה להקפיד בכך?
אלא שסכום כסף הקידושין נחשב כערך האשה.
וכניסוח האחרונים - 'כסף שיווי'.
ולא רק בפרוטה בלבד נעשה הקנין, אלא בסכום כולו - שניתן כתמורה למקח.
וראה עוד בקישור זה.
