לא להתייאש! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא מציעא כא ע"ב
יאוש שלא מדעת. אביי אמר: לא הוי יאוש, ורבא אמר: הוי יאוש. בדבר שיש בו סימן - כולי עלמא לא פליגי, דלא הוי יאוש.
יש לפעמים שהאדם מסתכל על מצבו הרוחני וליבו מתמלא ייאוש. איך הוא יוכל לגשת אל הקודש כשכולו מלא לכלוך רוחני? כשהנדוניה שהוא מביא איתו לרבונו של עולם היא עבירות וחטאים?
מה אפשר לומר ליהודי כזה כדי להבהיר לו שצורת הסתכלות זו בטעות יסודה?
תשובה לשאלה זו אומר רבי שמואל שמעלקע מניקלשבורג (דברי שמואל, פרשת שופטים, עמ' קמו), על בסיס דברי הסוגיה שלנו בנושא ייאוש שלא מדעת.
הנחת היסוד של האדם המתייאש, מסביר רבי שמעלקע מניקלשבורג, היא טעות גמורה. שהרי מדוע הוא מתייאש? מפני שדעתו היא שהוא עצמו בעל הבית!
אולם אם האדם מפנים שהוא איננו הבעלים לכל הקורה בעולם, ולכן הוא גם לא זה שאחראי לכך שהגיע לעולם, ויש את הקב"ה ששלח אותו לעולם כדי למלא שליחות חיים מסויימת, ממילא זהו "ייאוש שלא מדעת בעלים".
הבעלים האמיתי על חייו, הקב"ה, לא מיואש ממנו, והראיה הפשוטה לכך היא שהוא ממשיך להחזיק אותו בחיים בכדי למלא את משימת החיים שלו, לכן ממילא הוא – האדם, וודאי איננו רשאי ויכול התייאש, ולא משנה מה נעשה עימו.
אם כך, מה יעשה אדם כזה?
אומר רבי שמעלקע, אם הקב"ה לא התייאש, אזי עליו להתחזק בעבודת השם שלו! ואם הדבר קשה עליו במצבו הרוחני הנוכחי, עליו להתגבר ולהוסיף לאט לאט עוד דבר ועוד דבר, וכך יחזור למקומו האמיתי בעבודת השם, כך שאפשר יהיה לומר עליו: הרי זה חפצא אמיתי של בעליו – ריבונו של עולם.
