חלוקת שורות מטעה
לעיתים אפילו חלוקת השורות עלולה להטעות את הקורא. בולט הדבר בפיוטים, למשל: "אדון עולם אשר מלך / בטרם כל יציר נברא" – האמנם היציר (מיהו? אדם? בהמה?) נברא בטרם כל, לפני הכל?! אלא עלינו לקרוא: "אדון עולם, אשר מלך בטרם כל יציר נברא" – הקב"ה משל בעולמו עוד לפני שנברא כל יצור. וכך גם בפיוט יגדל אלקים חי – קרא: "הינו אדון עולם, לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו", ואל תקרא: "הינו אדון עולם לכל נוצר, יורה גדולתו ומלכותו".
מילא בפיוטים כאשר המשקל והחרוז מכתיבים היכן יש לסיים שורה, אבל בדברי תורה לכאורה אין מקום לטעויות כאלו, ובכל זאת הדבר קורה. התוספות (סנהדרין כ,ב) שואלים: אם כל האמור בפרשת המלך בס]ר שמואל מלך מותר בו, מה היה הרוגז על אחאב שנישל את נבות מכרמו, הרי הדבר מותר למלך? על שאלה זאת כתב ר' עקיבא אייגר בגליון הש"ס שלו, וכאן נחלק את השורות כפי שהדבר מופיע בשולי הדף בש"ס וילנא: "תוס' ד"ה / מלך וכו' / תימה קושיא זו / היא בזוהר / הקדוש פ' וישב:". האם גם אתם הבנתם שרעק"א מקשה על התוס' הכיצד הם שואלים שאלה שכבר מופיעה בזוהר? אבל אם כך מה רוצים מבעלי התוס', הרי בימיהם טרם נתגלה הזוהר?!
אלא שזוהי טעות שנובעת מחלוקת השורות! המלה "תימה" אינה חלק מדבריו של רעק"א, אלא זהו ציטוט, דיבור המתחיל, מתוך התוספות שהתחילו את דבריהם במילה זו: "תימה למה נענש אחאב...". אילו היתה חלוקת השורות כך: "תוס' ד"ה מלך וכו' תימה / קושיא זו היא בזוהר...", לא היינו טועים.
