קנס הוא תובע ולא בושת ופגם
שבועות לח ע"ב
"אלא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן:
לדברי רבי שמעון - קנס הוא תובע ולא בושת ופגם,
לדברי חכמים - אף בושת ופגם הוא תובע.
במאי קא מיפלגי?
אמר רב פפא, ר"ש סבר: לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ;
ורבנן סברי: לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר, ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר".
הדרן עלך שבועת הפקדון.
קשה לרבן שמעון, למה לא יתבע גם בושת ופגם? וכי רגיל אדם למחול על מקצת חוב המגיע לו? קל וחומר שאין אדם עשוי למחול על פיצוי לעלבון ונזק כזה!
אלא יש לפרש שמדובר רק על התביעה עתה, ועל השאר יתבענו בפעם אחרת. וכדברי הרא"ש במסכת בבא קמא פרק ג סימן טו:
"דמלתא דשכיחא הוא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואין רוצה לתובעם בפעם אחת ותובע אחת מהן ומשום הכי לא מחל על שאר התביעות".
וקשה, למה לו לעשות כן, למה יטרח לבא לבית דין פעמיים? ועוד ד'אטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן' (מסכת בבא מציעא דף קי ע"א, מסכת בבא קמא דף פט ע"ב) ולמה יטריח את בית הדין לשוא?
אלא שיש לו בכך תועלת, כי דרך הנתבע להרתע, לחמוק, ולהכחיש, כאשר רואה שבאים עליו בתביעות רבות. ואומר התובע לעצמו "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט - תפסת" (מסכת יומא דף פ ע"א).
הסבר אחר.
שהרי בדומה לקושיה זו קשה גם על דעת חכמים בהמשך העמוד בפרק הבא: "הטוען לחבירו בכדי שמן והודה לו בקנקנים - אדמון אומר: הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה ישבע, וחכמים אומרים: אין ההודאה ממין הטענה; אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון". מה טעמם של חכמים? והרי אילו היה מודה היה משיבו את כדי השמן עם הקנקנים!
וכן קשה כיצד מותר לאדם לצאת מרשותו בשבת, אמנם טילטול גופו אינו טילטול, אבל את בגדיו הוא מוציא מרשות לרשות!
וכן קשה המשנה במסכת ברכות דף מד ע"א: "הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו - מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה". מה בכך שהפת טפלה, הרי סוף סוף נהנה גם מהפת, וכיצד זה נפטר מד' ברכותיה שבברכת המזון?
אלא שכל קושיות אלה נשענות על השקפה חומרית וחומרנית, וחלקיקי החומרים מציאותיים כולם ואין בהם הבחנה בין עיקר לטפל. אך מצוות התורה נשענות על הבנת המשמעויות, ובכלל זה גם הבחנה בין עיקר לטפל שיש לה משמעות דינית משפטית, וכך גם דעת בני אדם, "דעת בעלי בתים".
וכשם שהפת טפלה למליח כך טפלים בגדיו לאדם. ונחלקו רבי שמעון וחכמים מהי עיקר התביעה באונס, והשאר טפל. והקנקנים טפלים לשמן ולכן דעת חכמים שאין הקנקנים נחשבים למקצת התביעה. אך דעת אדמון שאמנם הטפל אינו בכלל העיקר אבל מכלל מקצת לא יצא.
