כסף שנמצא מתחת לרצפה
הרב דב קדרון
בבא מציעא כה ע"ב
נפסק להלכה (חו"מ רס,א) כפי שנאמר במשנה, שהמוצא אבדה בגל או בכותל ישן, שאין זוכרים מי בנאו ולא היה מימות עולם בחזקת זה שגר בו עתה ובחזקת אבותיו, הרי היא של מוצאה, כי אנו מניחים שאבדה זו הוטמנה בכותל על ידי הגוים הקדמונים שגרו שם בעבר.
תוספות (כו,א ד"ה דשתיך) מסבירים שבעל הבית לא קונה זאת בקניין חצר, כי אין החצר קונה דבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם. הסמ"ע (ס"ק ב) מסביר שחצר קונה לבעליה רק דבר הפקר גמור, אבל לא אבידה, אפילו אם בעליה התייאש, כיון שאילו היה יודע את מקומה לא היה מפקירה.
בעל שו"ת להורות נתן (חלק טז סימן עט) דן במעשה של אדם שמכר בית, ואחר כך בא המוכר לקונה ואמר שאביו שנפטר הודיע לו בחלום שתחת רצפה פלונית הטמין מטמון, ומצאו שם עשרים אלף דולר. הקונה טען שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והוא קנה את הבית עם כל מה שבתוכו, והמוכר טוען שהוא שלו שירש מאביו.
בתשובתו הוא כתב שיש לראות את תאריך הדפסת הדולרים, ואם יש אפילו שטר אחד מהזמן שאביו דר שם, זהו סימן שהוא של אביו ולא מקודם, ובאופן זה המוכר לא צריך להזדקק לקניין חצר כדי לקנות את הכסף, כי מכיוון שהוא היורש, הכסף קנוי לו באופן אוטומטי, והוא שלו. אם אין שטר כזה – זהו ממון המוטל בספק, כי ייתכן שהכסף הוחבא שם עוד לפני שאביו גם באותו מקום.
