הכרת הטוב - עד כמה?
הרב דב קדרון
בבא מציעא כג ע"ב
אין מעבירין על האוכלין. רש"י מסביר שאדם המוצא אוכל בדרך אינו רשאי לעבור עליו ולהניחו שם.
בעל הספר עלי תמר (מסכת דמאי פרק א הלכה ב) כותב שביחס לאוכל יש שתי דרגות:
א. אסור לאבד אוכל בדרך של בזיון, ואיסור זה חל אפילו על פירורים בגודל של כזית.
ב. מצווה לנהוג כבוד באוכל, ומצווה זו לא חלה על פירורים, אלא על כיכר או פרי שלם, או אפילו פרוס, רק שאינו פירורים. ענף של מצווה זו הוא האיסור להשאיר אוכל בדרך, כי יש להתייחס אליו בכבוד, ולהניחו במקום מכובד.
הוא מסביר שמצווה זו היא חלק מהמידה של הכרת הטוב, שצריך אדם להכיר טובה לכל דבר שיש לו הנאה ממנו. מלבד המצווה לכבד אוכל, יש מצווה לכבד ספרי קודש, וכן להתייחס בכבוד לבגדים (ברכות סב), וכן נאמר במדרש (בראשית רבה תיאודור-אלבק פרשת וישב פרשה פד) על ציווי יעקב ליוסף (בראשית לז, יד): "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן":
את שלום אחיך ניחה, שמא את שלום הצאן? הדה אמרה שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו.
