איך זורקים מרה בתלמידים?

הרב דב קדרון

בבא מציעא כ ע"ב
 

לאחר שרב עמרם הקשה לרבה קושיה, הוא ענה לו בביטוי: "תרדא", ומסביר רש"י שזהו "משועמם".

בעל שו"ת חוות יאיר בתשובתו המפורסמת (סימן קנב) שדנה בביטויים הקשים שנמצאים בתלמוד מאדם לחברו, מסביר שהביטוי הזה נאמר בכמה מקומות על ידי מי שהיו חבריהם וגדולים מהם והשומעים לא הקפידו כלל על כך.

דברים אלו יכולים להיות מובנים יותר, על פי מה שפוסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ד, ה) בקשר ליחסו של הרב לתלמידים שמתעצלים בלימודם:

אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם, וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים.

וכך כתב החזון איש באחד ממכתביו (קוב"א ח"ג סימן לג): "לא מצאתי בדבריך דבר מענין ומטעים, רק לפעמים פרשת הדברים בפירוש זר, ולפעמים פירוד הדעת בסברא, אשר סיבת הדבר חסרון השקפה חודרת מכרעת, וחסרון ההרגל בזה. ולרצוני לריב עימך הפעם, לא כחדתי ממך את אשר רשמו דבריך על לבבי...".