|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות– פירות
"מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות. היכי דמי? אי דרך נפילה אפילו טובא נמי, ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא! אמר רב עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן: קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו, אפקורי מפקר להו. בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו" (בבא מציעא, כא ע"א).פירוש: שנינו במשנה בין שאר הדברים שאין בהם סימן מיוחד גם שמצא פירות מפוזרין. ושואלים: וכמה נחשב פיזור? אמר ר' יצחק: אם קב של פירות מפוזר בשטח של ארבע אמות. ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] דרך נפילה, שהפירות מפוזרים באופן כזה שנראה שנפלו ולא הונחו שם אפילו היו טובא [הרבה] יותר מקב, כיון שאין בהם סימן ולא יוכל המאבד לזהותם נמי [גם כן] יהיו הם של המוצא! ואי [ואם] דרך הינוח, שנראה שהונחו שם בכוונה אפילו בציר מהכי נמי [פחות מכאן גם כן] לא, שוודאי יבוא בעל הפירות ויקח אותם! אמר רב עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן [בזמן כינוס תבואה בבית הגרנות אנו עוסקים], שנשארו גרגירי חיטה במקום שהיתה בו הגורן, וחיטים אלה נשארו ולא נלקחו. וכן הוא הסבר דברי ר' יצחק: קב גרעיני חיטה בארבע אמות דנפיש טרחייהו [שמרובה טירחתם] לאסוף אותם לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו [אין אדם טורח ואינו חוזר ובא ולוקח אותם], אלא אפקורי מפקר להו [מפקיר הוא אותם] ולכן רשאי המוצא לקחתם. בציר מהכי [בפיזור קטן מזה] טרח והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו [טורח וחוזר ובא ולוקח אותם, ואינו מפקיר אותם] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
הנושא המרכזי: תבואה וקטניות כ"פירות"
לנושאים נוספים שנכתבו על הפירות הקש/י כאן.
לשם העצם "פרי" הגדרות רבות ואתייחס בקצרה לכמה מהן. על פי ההגדרה הבוטנית הפרי הוא חלק הצמח שבו, בדרך כלל, נמצאים הזרעים. מבנה הפרי מותאם למנגנון ההפצה של הצמח (בעלי חיים, רוח, מים ועוד). בצמחים המופצים על ידי בעלי חיים הפרי מכיל רקמה מזינה עסיסית או יבשה המהווה גמול לאוכלים אותו. בעלי החיים מפרישים בצואתם את הזרעים וכך מפיצים את הצמח(1). על פי הגדרה זאת גם עגבניה, מלפפון ופילפל הם פירות. הגדרה נוספת לפירות מסובכת יותר ותלוית תרבות היא הגדרה קולינרית. על פי הגדרה זו עצי סרק אינם מניבים פירות למרות שהם נושאים פירות על פי ההגדרה הבוטנית. עגבניה, מלפפון, פילפל, חציל, קישוא, דלעת ועוד נקראים על פי ההגדרה הקולינרית ירקות ואילו על פי ההגדרה הבוטנית הם פירות (ראו עוד במאמר "ומכניסו לקיום פרט לירק" (פסחים, נו ע"ב)). ההגדרה ההלכתית מבחינה בין פירות אילן ופירות אדמה על פי מבנה הצמח שעליו הם גדלים (ראו במאמר "היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק" (ברכות, מ ע"א)). על פי ההגדרה ההלכתית המונח פרי כולל גם ירקות ואפילו חלקי צמח נאכלים אחרים דוגמת גבעולים, עלים ושורשים. (ראו עוד במאמר "ב' מהן עושין פירות" (מנחות, כז ע"א)). ההגדרה העממית לפירות כוללת בקבוצה זאת מינים עסיסיים מתוקים או חמוצים ואילו פירות יבשים נקראים באופן כללי אגוזים. הלכה נוספת ממנה נוכל להסיק ש"פירות" הם תבואה קשורה לדיני אונאה: "אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים וכו'" (בבא מציעא, פ"ד מי"א). אומרת הגמרא על משנה זו (בבא מציעא, ס ע"א): "תנו רבנן: אין צריך לומר חדשות מארבע וישנות משלש דאין מערבין, אלא אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין, מפני שאדם רוצה לישנן". פירש רש"י: "ואין צריך לומר חדשים בישנים - פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים, שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים ... מפני שאדם רוצה לישנן - מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות, אלא שאדם רוצה לישנן, וזה שפסק עמו על הישנות - אינו רוצה לישנן, לפיכך אסור לערב בהו חדשות, ואפילו מעולות בדמים". היתרון ב"פירות" ישנים והרצון לישנן קשור כמובן לתבואה ולא לפירות עסיסיים או אגוזים. בגמרא בבבא מציעא (מז ע"ב) אנו לומדים: "כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו'. אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה וכו'". החיטין משמשים כדוגמה לפירות. בהמשך המסכת (סא ע"ב) החיטים מוזכרים פעם נוספת כדוגמה לפירות: "ואיזהו תרבית המרבה בפירות, כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו'". "ולמאן דסליק אדעתין מעיקרא דאמר רבי יוחנן אפילו כדורמוס הזה אלא מתניתין דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין, היכי משכחת לה? מתניתין בחיטי דאכלבי וארבי, דמשוך תרעיה טפי"(3) (בבא מציעא, עב ע"ב). גם במסכת ביצה (לה ע"ב) רש"י מזהה פירות כמיני תבואה: "משילין פירות דרך ארובה - מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג, והן נופלין לארץ וכו'". ה"ראש יוסף" מנמק מדוע לא ניתן לפרש שמדובר בפירות כפשוטם משום שרק חיטים ושעורים ראויים לשימוש בכל שלבי שהותם על הגג ולכן אינם מוקצה. בניגוד לכך פירות המונחים על הגג לייבוש אינם ראויים לאכילה עד גמר ייבושם. ייתכן לפרש באופן פשוט שרק חיטה ושעורה ניתן להשליך מבלי שינזקו.
פירות מפוזרים
בסוגיה בבבא מציעא (כא ע"א) המגדירה מהי מידת פיזורם של פירות המבטיחה שבעליהם הפקירו אותם נאמר: "מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות. היכי דמי? אי דרך נפילה אפילו טובא נמי, ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא! אמר רב עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן: קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו, אפקורי מפקר להו. בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו"(4). מפרש רש"י: "במכנשתא דבי דרי - בשעת אסיפת גרנות, וכאן דשן בעליהן, ונשאו את העיקר ונותרו אלו". מציאת ה"פירות" בגורן מצביעה על כך שמדובר בתבואה. תמיכה במסקנה זו עולה מהמשך הדיון שבו מעלה רבי ירמיה כמה ספקות ובאחד מהם שאל: "קב שומשמין בארבע אמות מהו? קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי לא מפקר להו. או דלמא: משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן שומשמין, כיון דנפיש טרחייהו טפי מפקר להו"(5). רש"י: "שומשמין - דקין מאד, ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין, אבל דמיהן יקרין". ב"שיטה מקובצת" בשם רבינו חננאל: "מצא פירות מפוזרין. פירוש כגון תבואה וקטניות והרי אלו שלו לפי שאין בגופן סימן וכו'". פירות שבעמקים
נאמר במשנה בביכורים (פ"א מ"ג): "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים, לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר וכו'". המשנה לא מפרשת מהם הפירות שגידולם נפגם בעמקים אך רש"י בפסחים (נג ע"א) מפרש: "ולא מפירות - תבואת דגן שבעמקים, שהמים לנין שם ותבואתן כמושה ומרקבת". יש מקום לברר מדוע רש"י לא מפרש "פירות" כפשוטם כלומר כל שאר המינים משבעת המינים מלבד התמרים. אכן מדברי המאירי משתמע שהוא סובר ש"פירות" כוללים לא רק תבואה אלא גם עצי פרי. ייתכן שכך סבר גם הרמב"ם בפיהמ"ש (ביכורים, פ"א מ"י): "פירות שבהרים, הם יותר חשובים מפירות השפלה ויותר ערבים בטעמם (נ"א מוטעמים)". הביטוי "ערבים" רומז על פירות בכלל ולא על תבואה. באופן דומה מפרש "תפארת ישראל" (ביכורים, פ"א מ"ג): "רצה לומר שאר הפירות שבז' מינין שגדלו בעמקים, אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש"ס (פסחים נג ע"א) מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים ע"ש, וכן מפורש גם לקמן במשנה י'".
(1) שיטת הפצה נוספת על ידי בעלי חיים אינה כרוכה באכילה אלא ב"רכיבה" על לפרוות או עור בעל החיים. פירות המופצים באופן זה מאופיינים בקוצים או שיכים המאפשרים הצמדה לבעל החיים. לדוגמה המין כפתור החולות הנצמד בעזרת קוצים לכפות או פרסות בעלי החיים הדורכים עליו.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
