גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תיא מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף טז ע"א

מכירת הבכורה ליעקב – איך הועילה, הלא "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"

תניא (טז.): "מה שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מכור לך, לא אמר כלום; מה שאירש מן אבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין". וטעם דין הרישא ד"לא אמר כלום" הוא, משום "שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", ונתקשו בגמרא, אם כן: "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא", כלומר, למה באומר "מה שאירש מן אבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך - דבריו קיימין", הלא דבר שלא בא לעולם הוא, ותירצו בגמרא: "אמר רבי יוחנן, סיפא מה שאירש מאבא היום - משום כבוד אביו (-"כשהיה אביו גוסס, וצריך מעות לקבורתו ולתכריכין, מוזהר לכבוד אביו שלא לשהותו בבזיון". רש"י), מה שתעלה מצודתי היום - משום כדי חייו" (-"מה שתעלה מצודתי היום תקנו חכמים שיהיו דבריו קיימין, שמא צריך הוא למזונות דבר מועט, אבל מה שתעלה מצודתי כל חדש או כל שנה אין שם משום כדי חייו". רש"י). נמצא, שבשני אופנים חל הקנין גם בדבר שלא בא לעולם, באומר: "מה שאירש מן אבא היום מכור לך", וטעם הדבר הוא משום כבוד אביו, ובאומר "מה שתעלה מצודתי היום מכור לך", והטעם הוא משום כדי חייו.

על פי יסוד זה מצינו במפרשי התורה שביארו כמין חומר מה שכתוב במכירת הבכורה ליעקב (בראשית כה, לא): "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי", דלכאורה יש להבין מה היתה כוונת יעקב באומרו 'כיום'.

וכתב ה'אור החיים' הק': "ונראה, כי להיות כי בכורה זו שקונה ממנו יש בה פרטים שאינם במציאות אלא במות אביו, והם דברים שלא באו לעולם, וכפי תורתנו הקדושה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", והיינו, דהלא זכות הבכורה של עשו היתה לגבי שלשה ענינים: לענין עבודת הקרבנות - כי העבודה היתה שייכת באותה שעה אל הבכורים, כמ"ש רש"י (שם): "לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה"; לענין ירושת הבכור פי שנים (עי' תרגום אונקלוס; אב"ע; רמב"ן ורשב"ם). ולענין הכבוד והשררה שיש לבכור (עי' אב"ע; רבינו בחיי וחזקוני). והנה זכות וקנין הבכור בעבודה, וכן זכות של כבוד ובשררה לכאורה כבר היו בעולם כשמכרן עשו ליעקב (ראה פירושי התוס' עה"ת [י-ם תשד"ם] תולדות שם אות ט מובאת קושיא זו גם לענין עבודה, כי "העבודה עדיין לא בא", אכן באחרונים לא הביאו קושיא זו לענין עבודה, כי זכות זו כבר היתה בעולם לענין הקרבה בבמות [עי' ב"ר סג, יג וראה בארוכה פרד"י תולות כה אות לא; תורה שלימה תולדות אות רי]). אכן, זכות ירושת הבכור פי שנים יש להקשות במה זכה יעקב בו, הלא עדיין לא זכה עשו בנכסי יצחק אביו, והדבר נחשב כדבר שלא בא בעולם, ואיך הקנהו ליעקב.

וממשיך האוה"ח הק', כי "לזה נתחכם לומר: 'כיום' - כדי שתתקיים המכירה. והוא על פי מה שאמרו במס' ב"מ (טז.) ופסקוהו הפוסקים (חו"מ סי' ריא ס"ב) הצייד עני שאין לו מה יאכל, שאמר 'מה שיעלה במצודתי היום... מכור לך' ממכרו קיים, והטעם משום כדי חייו, וכתבו הגאונים, שאין הטעם תלוי באומרו 'היום', אלא הוא הדין יום אחר - ממכרו קיים מטעם 'כדי חייו', ולא אמרו 'היום' אלא לשלול מה שיעלה במצודתו ל' יום או שנה שהוא יותר מכדי מחיית יום אחד, אבל מחיית יום אחד - בכל מציאות שיהיה - קיים. והוא אומרו 'מכרה כיום' - פירוש כדין 'כיום', שהרי עייף היה, ו'משום כדי חייו ממכרו ממכר' - הגם שהוא דבר שלא בא לעולם, וזולת מציאות זה אין דין שיכול לזכות במכר הבכורה, והצדיק עשו דברי יעקב באומרו 'הנה הוא הולך למות' - ואין לך תקנת 'משום כדי חייו' - גדולה מזו".

לפי דברי האוה"ח הק', חלה מכירת הבכורה - מצד הדמיון אל הדין של "מה שתעלה מצודתי היום מכור לך" - ש'דבריו קיימין', כי מה שיעלה היום הריהו צריך לשיעור 'כדי חייו', וכשיש לאדם צורך למכור דבר שלא בא לעולם בשביל 'כדי חייו', תקנו חכמים שיכולים להקנות דבר שלא בא לעולם, וכמו כן עשו כשמכר את הבכורה וכל מה שכלול בה – סיבת מכירתו היתה משום 'כדי חייו', וכלשון האוה"ח הק': 'ואין לך תקנת 'משום כדי חייו' גדולה מזו', ומה שנאמר 'כיום' אינו אלא רמז ודמיון אל הדין של 'מה שתעלה מצודתי היום מכור לך'.

מאידך, יש להביא דברי פירוש הטור עה"ת (פר' תולדות שם), שאכן לא נתכוין עשו למכור ליעקב זכות הבכורה, כי אם באופן שתתקיים הירושה באותו יום ממש, וז"ל: "ויש אומרים, שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאבא היום, ולכך חל הקנין, וזהו מה שאמר 'מכרה כיום', ועשו בבזותו הבכורה אמר: אתה שואל מה שאירש מאבא היום, הנה אנכי מוכרה לך לעולם. ולפי דבריו מבואר, שהקנין היה כפשוטו רק בדרך של 'מה שאירש מאבא היום', כלומר, רק באופן שיתבצע הירושה היום ממש, כי אז חל הקנין גם בדבר שלא בא לעולם, וכמבואר בסוגייתנו.

אכן, על עיקר דברי הטור יש להקשות מדברי רש"י בסוגייתנו, שכתב: "'משום כבוד אביו' - כשהיה אביו גוסס, וצריך מעות לקבורתו ולתכריכין, מוזהר לכבוד אביו שלא לשהותו בבזיון", וכן אכן נקטו הפוסקים (ראה חו"מ סי' ריא ס"א בארוכה), שאין הדברים אמורים כי אם בשהיה האב גוסס, והלא יצחק אבינו היה באותה עת במיטב שנותיו - ועדיין לא הגיע זמנו למות, ולפי זה עדיין צריך בירור איך תועיל המכירה.

ולסיום יצויין שבקושיא זו דנו בה עוד כמה ראשונים, בפי' הטור שם כתב עוד בזה: "וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן, מי שמוכר לחברו דבר שאין הקנין חל עליו, כגון מה שאירש מאבא... ונשבע עליו - שהמכר חל מכח השבועה (כי עשו נשבע ליעקב, כדכ' [שם כה, לג] 'ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב'), לא מבעיא שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו, אלא אפילו שם מכר עליו, כדחזינא הכא דקרי לה מכר בשביל השבועה" (דברים אלו מובאים כבר בתשו' הגאונים [מר יוסף גאון] בסוף שו"ת הרי"ף [בולגריי תרצ"ה] סי' ד, ובשו"ת הריב"ש [סי' שכח וע"ע סי' שלה] נשאל מאחד שראה כתוב יסוד זה בשם רבינו יעקב בן הרא"ש בשם אביו, והריב"ש חלק ע"ז, וענה לו: "לאו הרא"ש ולא הרב רבינו יעקב חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו שאין לה על מה שתסמוך", אכן, הדברים מפורשים בפירוש הטור עה"ת, וראה גם אור החיים הק' [שם, לג], שכתב שמצד השבועה אכן לא חלה המכירה, אלא שהוכרח עשו לקיים מכירתו מחמת השבועה, יעו"ש).

בשו"ת הריב"ש (שם) כתב כלפי דברי הראשונים שהוכיחו מכאן שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם עם שבועה: "גם הראיה שהביא בשמם אין לה עיקר, לפי שהיה קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלבל"ע, והשבועה היתה לרווחא דמילתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב כזד יעיר ואיש זרוע - לפיכך השביעו". מבואר מדבריו חידוש גדול שקודם מתן תורה כו"ע מודים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם (ביסוד זה, עי' ישועות מלכו תולדות ד"ה האחרונים טעם הדבר בדרך דרוש; קדושת יו"ט סי' ו בהגהה ויום טוב דרבנן פה, ב; שו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' קס"ג וחמישאה סי' נו; ובעיקר הקושיא ראה גור אריה למהר"ל תולדות שם; חכמת שלמה להגרש"ק חו"מ סי' רט ס"א; קצה"ח סי' רע"ח סקי"ג).