הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

בבא-מציעא כב ע"א

האם אדם יכול לאכול אצל חברו שמכבדו בדברים ללא דעת אביו?

התלמוד הבבלי (ב"מ כב א) מספר:

"אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק, אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו. אמימר ורב אשי אכלי, מר זוטרא לא אכיל".

מהגמרא עולה שנחלקו האמוראים במקרה שפועל מביא לאורחים פירות מהשדה ללא נוכחות בעל הבית לידו. אמימר ורב אשי אוכלים, לעומתם מר זוטרא חושש לגזל ולא אוכל.

כיצד נפסוק?

התוס' פוסק כמו מר זוטרא, לעומת זאת הש"ך (חושן משפט סימן שנח סעיף קטן א) פוסק מותר לאכול מכיוון שברור שנוח לבעלים במה שהפועל מביא.

היה ניתן בסברה לחלק בין פועל שלא בטוח שהבעלים יסכים למה שמכבד את האחרים ללא ידיעתו לבין בן/בת שאביהם יסכים למה שמכבדים את חבריהם.

אולם הש"ך בסופו מפנה למהרי"ט בחלק א תשובה ק"נ שאומר שיש לחשוש גם במקרה בו הבן מכבד את חברו בכיבוד ללא ידיעת אביו.

המקור שאליו מפנה המהרי"ט הוא ירושלמי בב"ב (ב, יא):

"רַבִּי חַנִינָה אָעִיל נכנס לְרַבִּי יוֹנָתָן בְּגִינַתֵיה בגינה שלו וְאַיֵיבְלֵיה תְאֵנִין והביא לו תאנים לאכול מִדַנְפַּק כשיצא מהגינה חַמָא ראה רבי יונתן חַד אֵילִין דְבַרַת שֹׁוֹבְעִין חִיוֵורִין שהתאנים שקיבל הן מעולות ונקראת בנות שבע אָמַר לֵיה אמר רבי יונתן לרבי חנינה לָמָה לֹא אוֹכָלְתַנִי מִן אֵילִין מדוע לא אכלת מהתאנים? אָמַר לֵיה ענה לו רבי חנינא דְאִינוֹן לַבְּרִי' שהתאנים היפות האלה שייכות לבנו. רַבִּי חַנִינָה חֲשַׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל בְּנוֹ ולכן לא רצה לאכול מהם, אף שמן הסתם בנו היה מתרצה בכך, מכל מקום החמיר על עצמו" (ציטוט עם באור ידיד נפש).

מדברי המהרי"ט עולה שמעיקר הדין יש לחשוש ולא לאכול.

*ראוי לציין שהעלי תמר חולק על מהרי"ט ומבין בירושלמי שהחשש הוא מידת חסידות ולא מעיקר הדין.