כמה חמור לפגוע באדם אחר

הרב דב קדרון

בבא קמא קיז ע"א
 

עיניו של רבי יוחנן היו בדרך כלל סגורות, וכשרצה לראות את רב כהנא ביקש שיפתחו אותן, ואז הוא ראה ששפתו של רב כהנא שסועה, וחשב שהוא צוחק עליו, חלשה דעתו ואז מת רב כהנא.

הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר תשל"א מאמר כד) אמר שזהו דבר מבהיל, שהרי רב כהנא לא עשה מאומה, ולא התכוון כמובן לפגוע ברגשותיו של רבי יוחנן. מה פשעו ומה חטאתו על שפתו השסועה שדמתה ללועגת ומחייכת, האם על כך מגיע לו עונש כה חמור?

ומסביר שהעונש על פגיעה בין אדם לחברו אינו תלוי בכוונת הפוגע וגם אין מטרתו כדי להפיס את דעתו של הנפגע, אלא הפוגע בחברו הריהו כמכניס ידו לתוך תנור אש, והסכנה שבפגיעה היא כמציאות טבעית, וממש כשם שהאש שורפת בדרך הטבע כך נענש בידי שמים הפוגע בחבירו, כאחד מחוקי הטבע.

כך ניתן ללמוד גם מהמעשה ברב רחומי (כתובות סב,ב), שהלך ללמוד תורה והיה רגיל לחזור לביתו בכל שנה בערב יום כיפור. פעם אחת הוא התעכב, ואשתו שהייתה מצפה לבואו ישבה וחיכתה וירדה דמעה מעינה, וכתוצאה מכך הוא מת. הרי במקרה הזה היא סבלה מעונש הפגיעה יותר מכולם, שהרי על איחור קל הזילה דמעה, וכמה דמעות הזילה כאשר איבדה את בעלה לגמרי, אלא מכאן שהפגיעה בין אדם לחבירו היא כמו אש אוכלת, וכל השולח בה יד נכווה, לא בתור עונש, אלא כחוק טבעי ומציאותי.

מובן שכדי להיענש מן השמים צריך אדם להיות בעל דרגה גבוהה, ובימינו אין לצפות לכך, אבל מכאן נלמד את חומרת הפגיעה שבין אדם לחברו.