קללת המקום יפרע ממך
שבועות לד ע"א
"אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר. אמרתי לו: רשע! מי הרגו לזה? או אני או אתה! אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: (דברים י"ז) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. אלא המקום יפרע ממך! אמרו: לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת".
משמעות הדברים שנתגלה לעין כל שמהמרומים נפרעו מאותו אדם והתברר שהוא אכן היה הרוצח.
וקשה, מה ראיה היא זו? אולי זכאי היה, ולא מת אלא משום קללתו של רבי שמעון בן שטח!
וכמו שהקשתה הגמרא במסכת סנהדרין דף צ ע"ב: "...וכתיב (מלכים ב' ז') ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת. - ודילמא קללת אלישע גרמה ליה? דאמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם היא באה!".
וכך מצינו ברב עצמו שקילל את שמואל והתקיים, למרות שכל מה שעשה שמואל לא היה אלא לטובתו של רב, במסכת שבת דף קח ע"א: "לייט רב ואמר: מאן דמצערן - לא לוקמוה ליה בני. וכן הוה".
אלא שיש הבדל בין המקרים.
קללת רב היתה שלא יהיו בנים למי שמצערו. והוא לא תלה זאת כלל בסיבה לשם מה ציערו.
אולם קללתו של רבי שמעון בן שטח היתה: "המקום יפרע ממך!". כלומר, ה' יענישך על חוב עוונך. ואילו לא הוא היה הרוצח לא היתה אפשרות לפריעת חוב, ולכן לא היתה אז אפשרות לקללה להתקיים כלשונה.
