זריזין / רפי זברגר

בבא מציעא יא ע"א-ע"ב

הרקע

המשנה בעמוד א' עוסקת בדין קניין חצר.
ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פרחו, ואמר: זכתה לי שדי - זכתה לו.
אם אדם ראה צבי פצוע או גוזלות קטנות שאינן יכולות לעוף רצות לכיוון השדה שלו, והוא אמר כי השדה זכתה עבורו –השדה זכתה עבורו בצבי או בגוזלות.
היה צבי רץ כדרכו, או שהיו גוזלות מפריחין, ואמר זכתה לי שדי - לא אמר כלום.
אם הצבי אינו פצוע אלא רץ כדרכו, וכן הגוזלות יכולות לעוף, והן נכנסו לחצרו, אף שהכריז כי השדה זכתה עבורו – אין השדה זוכה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שעומד בצד שדהו.
רב יהודה בשם שמואל סייג את דין הרישא של המשנה, ופסק כי חצרו של אדם קונה לו רק עם הבעלים עומד בצד שדהו, ואם אינו עומד שם – חצרו אינה קונה עבורו.
ותקני ליה שדהו, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו!
מקשה הגמרא על רב יהודה מדברי רבי יוסי בן רבי חנינא מדוע צריך שיעמוד על גבי השדה, והרי חצר קונה אפילו אם לא כיוון לקנות?
הני מילי בחצר המשתמרת, אבל חצר שאינה משתמרת, אי עומד בצד שדהו - אין, אי לא - לא.
עונה הגמרא כי חצר קונה שלא מדעתו רק אם החצר גדורה ומשתמרת מעצמה, אבל שדה שאינה משתמרת אינה קונה אלא אם כן הבעלים עומד בצד השדה, ועל מקרה כזה (אינה משתמרת) דיבר רב יהודה בשם שמואל בדינו.
בהמשך קובעת הגמרא כי גם עולא, וכן רבה בן בנה של חנה מסכימים לתשובת הגמרא כי חצר שאינה משתמרת קונה רק אם הבעלים עומד בצד השדה.
 
 

הנושא

איתיביה רבי אבא לעולא: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר רבן גמליאל: עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, ומקומו מושכר לו. ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו.
רבי אבא הקשה לעולא מסיפור מעשה של רבן גמליאל וזקנים אשר שטו בספינה, ורבן גמליאל נזכר שיש לו טבל בביתו, וקבע כי עשירית מתוך הפירות שהוא עתיד להפריש יהיו מעשר ראשון ויינתנו לרבי יהושע הלוי שהיה אתו בספינה, ועשירית נוספת שהוא עתיד להפריש תהווה מעשר עני, ותינתן לרבי עקיבא גזבר צדקה אשר גם הוא היה אתו בספינה.
וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין?
מסיים רבי אבא את שאלתו: כיצד יזכו רבי יהושע ורבי עקיבא במעשרות, והרי הם לא עמדו בצידי שדהו של רבן גמליאל, ולגביהם שדה זו אינה משתמרת. אם כן מוכח שאין צורך לעמידה לצד השדה בניגוד לדעת עולא ואמוראים נוספים!
אמר ליה: דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא.
עולא ענה לרבי אבהו תשובה מפתיעה בעוצמתה ואומר לו כי החכם ששאל את השאלה (רבי אבהו) דומה לחכם שלא למד ולא שנה.. עולא כנראה מחלק בין זכיית הפקר לזכייה של מעשרות, ולכן התייחס בזלזול לשאלה שנשאל.
 

מהו המסר?

1. רבן גמליאל בסיפור המעשה העדיף להזדרז ולזכות בפועל את המעשרות ללוי ולגזבר העניים למרות שהיה יכול להסתפק בקריאת שם של מעשר, ובכך היה מבטל שם טבל על הפירות ומתיר את אכילתם לבני משפחתו. פני יהושע מסביר כי נהג כך מדין ''זריזין מקדימין למצוות'' ולכן לא השהה את קיום המצווה לזמן מאוחר יותר.
אנשים זריזין מקדימין למצוות, אבל אנשים אלו גם מקדימים לבצע כל פעולה בחייהם מבלי לדחות למחרת מה שניתן לעשות היום.
2. עולא ענה לרבי אבהו באופן המעורר השתהות ואי נוחות. גם אם עולא חשב שהשאלה של רבי אבהו אינה מתחילה, עדיין אנו מצפים לתגובה פחות תקיפה, ופחות מביישת את השואל. נלמד מכאן כיצד ... לא לנהוג. 
 
   
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]