מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
 

הלוואה ופריעת חוב בפני עדים

אדם הלווה לחברו בעדים, והתנה עם הלווה שההלוואה תפרע גם כן בעדים והוא אף נקב בשמותיהם- ראובן ושמעון. עם תום ימי ההלוואה טוען הלווה שהוא פרע את ההלוואה בפני עדים אחרים. לדברי רבא ע"פ פרשנות רש"י (ד"ה אזל), המלווה יכול לטעון שמאחר שהוא התנה שההלוואה תפרע בפני העדים המסוימים, עדים אחרים הם עדי שקר מבחינתו. תוס' (ד"ה אזל) וראשונים נוספים מסבירים שכל זה הוא כשהעדים האחרים לא נמצאים במקום כגון שהם נסעו לחו"ל ולא ניתן לאתרם, אך אם הם נמצאים במקום וניתן לאתרם, הלווה נאמן (תוס' ד"ה אזל).

אם הלווה טוען שהוא פרע בפני העדים המסוימים שייחד הלווה, אך הם נסעו לחו"ל ולא ניתן לאתרם. בקצות (סי' ע ס"ק ה) כותב שהלווה יהיה נאמן מאחר ורצונו של הלווה היה שההלוואה תפרע בפני העדים המסוימים ולדברי הלווה זה אכן מה שהיה. הוא מדייק זאת מדברי התוס' (ד"ה אזל) שכתב: " 'מהימנת לי ...עד דפרענא באפי (=בפני) ראובן ושמעון', ולא כתבו עד שיעידו ראובן לשמעון. ...אבל הרא"ש (שבועות ו, טו) כתב לפי פירש"י מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרען עד שיעידו ראובן ושמעון, ומזה משמע דבעינן (=שצריך) שראובן ושמעון יעידו דוקא". המחלוקת היא האם משמעות פריעת חוב בעדים כוללת גם את נוכחותו האישית של המלווה.

הביטוי: "המלוה את חברו בעדים" נשמע כתיאור מקרה שקרה. אך יש חובה להלוות בעדים: "אמר רב יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות, ומלוה אותן שלא בעדים - עובר משום 'ולפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט, יד). וריש לקיש אמר: גורם קללה לעצמו, שנאמר "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק" (תהילים לא, יט) ...תנו רבנן: שלשה צועקין ואינן נענין, ואלו הן: מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים .." (בבא מציעא עה ע"ב).

אפשרויות אחרות פחות טובות הן כתיבת שטר או מסמך כלשהו, מתן משכון ועוד, על מנת שיהיה בסיס להוכיח את מתן ההלוואה.