מדוע אין חסיד שקרן או גנב?
הרב דב קדרון
בבא קמא קג ע"ב
בגמרא מועלית אפשרות שאדם שנשבע לשקר ייטיב את דרכיו וייהפך להיות חסיד.
כמה מרבותינו האחרונים מקשים מכאן על רש"י שכותב בפירושו למסכת סוכה (נג,א) שחסיד, בשונה מבעל תשובה, הוא אדם שהיה חסיד מעיקרו. כך הוא מסביר את מה שנאמר שם שבשמחת בית השואבה היו חסידים שרים: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", כי חסידים היו כך מעיקרם, ואילו בעלי תשובה שרו: "אשרי זקנותנו שכפירה על ילדותנו". אבל בגמרא כאן בבבא קמא נאמר שגם בעל תשובה יכול להיהפך ולהיות חסיד.
האדמו"ר בעל ה"אמרי שאול" ממודזיץ זצוק"ל תירץ וביאר (מובא בקונטרס תפארת ישראל, תשרי תש"ה) שאין כוונת רש"י לומר שמי שנקרא "חסיד" הוא אדם שלא חטא מעולם, אלא כוונתו היא שמעת שנעשה חסיד הוא "חסיד מעיקרו", כלומר שאין בו שום פגם מוסרי, והחסידות נעשית אצלו עיקר ושורש הכל, ולא תקבל שום רבב ופגם, כי בשונה מהגדרות אחרות, כמו למשל פייטן, סופר, למדן וכיוצא בו, אשר האנשים המוגדרים בהן יכולים להיות בעלי חסרונות ופגמים, כי מי שהוא סופר או למדן או פייטן יכול ביחד עם זה להיות שקרן או כילי או גנב וכיוצא בזה, ואין זה פוגם את תוארו השני. אבל מי שתוארו הוא "חסיד" חייב להיות מושלם מבחינה מוסרית, כי אם יאמרו על החסיד שהוא שקרן או גנב וכו', אין זה חסיד כל עיקר. זאת כוונת רש"י שכל חסיד הוא "חסיד מעיקרו".
