כבוד הבריות הוא דאורייתא

הרב דב קדרון

בבא קמא עט ע"ב

מדוע מי שגנב שור וטבחו או מכרו משלם פי 5, ואילו מי שגנב שה משלם פי 4?

אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו - חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו - ארבעה.

מכאן לומד בעל ספר עלי תמר (כלאים ט, א) שהגדר של כבוד הבריות בהלכה הוא דבר תורה, כלומר שזהו אחד המקורות לחשיבות העצומה שהתורה מייחסת לכבוד הבריות, ועל פי זה הוא מסביר את שיטת התלמוד הירושלמי (שם) שמשום כבוד הבריות מותר לאדם אפילו לעשות מעשה עבירה, כגון של לבישת כלאים, זאת בניגוד לתלמוד הבבלי (ברכות יט,ב) שמתיר משום כבוד הבריות רק לעבור בשב ואל תעשה, אבל לא לעשות מעשה של עבירה.

הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר א' ואתחנן תשל"ב) מביא מקורות נוספים לכך שיש לחוש לכבוד כל בריה, ואפילו לכבודם של הרשעים הגדולים ביותר, כגון בלעם, שהיה אבי אבות כל הפחיתויות שבעולם, או כבודו של בר קמצא, שהיה אדם מושחת, שבגלל בושתו גרם נזק עצום לכלל ישראל ולחורבן בית המקדש, ואף על פי כן לא היה כבודם הפקר.

בן אדם הוא היצור המכובד ביותר עלי אדמות, וגם אם הוא מתנהג באופן שמבזה את עצמו בצורה נוראה, אין זה מתיר לאחרים לזלזל בכבודו הבסיסי.