מותר להעביד עבד בפרך?

הרב דב קדרון

בבא קמא עד ע"ב

טבי, עבדו המפורסם של רבן גמליאל, היה בעל אישיות יוצאת דופן. הוא היה תלמיד חכם, ורבן גמליאל התאווה לשחררו, אבל יש איסור מן התורה לעשות זאת, ופעם אחת בטעות הוא סימא את עינו, ושמח שמעתה העבד יהיה משוחרר על פי דין תורה.
באופן כללי התורה מתירה ליהודי לשעבד את עבדו הכנעני אפילו בעבודת פרך. אולם כותב הרמב"ם (עבדים ט, ח):

ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה... וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים. לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה, ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו.

בפירוש לתורה של רבנו אביגדור (בהר אות מו) וכן בספר הרוקח (עמוד רצז) כותבים שמה שנאמר בתורה (ויקרא כה, מו): "לְעֹלָ֖ם בָּהֶ֣ם תַּעֲבֹ֑דוּ וּבְאַ֨חֵיכֶ֤ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לֹא־תִרְדֶּ֥ה ב֖וֹ בְּפָֽרֶךְ" בא לומר שלא רק ביהודי אסור לרדות בפרך, אלא אפילו עבד כנעני, אם הוא כשר כטבי עבדו של רבן גמליאל, אסור לרדות בו בפרך כי מה שהתירה התורה לגבי עבדים: "לעולם בהם תעבודו" לא מתייחס לטובים כל כך כמו טבי עבדו של רבן גמליאל.

נמצא לפי דבריהם שבסתם עבד אסור לרדות רק ממידת חסידות, ובעבד כשר אסור לרדות מדין התורה.