מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מסירת גנב חולה לב למשטרה

הרב צבי שפיץ

בבא קמא כז ע"ב

שאלה:
אדם חולה לב נכשל מספר פעמים בגניבה, ולמרות שדיברו אתו, והזהירוהו פעמים רבות, המשיך לגנוב. הפתרון היחידי שניתן לעשות עמו הוא למוסרו לידי המשטרה, אלא שקיים חשש גדול כי המסירה למשטרה וישיבתו בתא המעצר, תגרום לו לסכנת נפשות בגלל היותו חולה לב. האם מותר למוסרו למשטרה?

תשובה:
א. אם כל נסיונות הדיבור להחזירו למוטב לא עזרו - מותר למסור אותו למשטרה אע"פ שהיא תושיב אותו במאסר וכו'. לפיכך אם כתוצאה מעונש זה הגנב יחלה או שיקרה לו דבר חמור, האחריות מוטלת על הגנב בלבד, ומוסרי התלונה - נקיים מכל אשמה.

מקורות:
מבואר בגמ' ב"ק (כז:) שמותר לאדם לעשות דין לעצמו כדי להציל את ממונו מאנשים הבאים לגנוב את ממונו שלא כדין. ומבואר שם בגמ', שהיתר זה כולל גם להכות ולחבול בגנב בעוצמה, עד אשר יסלק את ידו מהגניבה. כלומר, מותר לעשות פעולות כדי למנוע מהגנב לגנוב, אפילו אם כתוצאה מכך תגרם לגנב חבלה חמורה בגופו.
כמו כן, פסק הרמ"א (חו"מ סי' שפח, ז) שאדם המוכה ע"י חבירו - רשאי לקבול עליו עכו"ם (וה"ה המשטרה בנידון דנן), אע"פ שע"י כך הוא גורם לאדם המכה נזק גדול וע"ש. וכן אפשר להביא ראיה מהגמ' ב"ק (כח.) גבי עבד נרצע שהוחזק לגנב ולא רוצה לצאת מבית אדונו, שמותר לחבול בו בגופו עד שיצא משם, אע"פ שבשעת החבלה העבד לא בא לגנוב, כיון שהוחזק לגנוב ובודאי ימשיך במעשיו.
והנה, בנידון דנן הגנב הוחזק לגנוב ג' פעמים, ולמרות שדיברו עמו והתרו בו וכו' לא הפסיק לגנוב, והוא עדיין ממשיך לעמוד בסורו. נמצא שדינו מכאן ואילך הוא - כרודף להפסיד ממון ישראל, ונחשב הדבר, כאילו בכל רגע הוא הולך לגנוב, ומדין השבת אבידה צריך להרחיקו מהאפשרות שיזיק לממון ישראל. ומאחר וכעת הפתרון היחיד שניתן בעזרתו להציל את ממון ישראל מהפסד מחמתו הוא - רק ע"י מסירתו למשטרה שתכלא אותו ותבודד אותו מהציבור, א"כ אע"פ שיתכן שע"י כך יגרם לגנב נזק ועונש גדול יותר וכו', בכל זאת נחשב הדבר שהוא הזיק לעצמו ע"י מעשיו, שמחמתם חייב הציבור מדין השבת אבידה להרחיקו מהם באמצעים העומדים לרשותו.