מהו הרמז לתחיית המתים?
הרב דב קדרון
בבא קמא סה ע"א
אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור...דכתיב: שור או כשב או עז כי יולד.
בעל ספר שיר מעון (ויקרא פרק כב פסוק כז) מביא פירוש שהכוונה היא ששור בן יומו הוא בשלימותו, ואין לו צורך להתפתח יותר, הוא אוכל ושותה והוא בדעתו כמו שור גדול, וכל ההבדל בינו לבין שור גדול הוא רק הגודל הפיזי, כי אי אפשר שיהיה בעל גוף גדול בזמן שהוא במעי אמו, וזאת הכוונה ששור בן יומו קרוי שור, כי הוא שור בשלימותו.
אין הדבר כן אצל אדם, מבחר הברואים, שככל שהוא גדל הוא הולך ומתגדל בבניין וחוזק גופו ובדעתו בחוכמתו ובניסיונותיו, ותמיד מוסיף והולך דעת כל ימי חייו עד יום האחרון.
ולכאורה זהו דבר תמוה, כי ביום שאדם מגיע לשיאו בשכלו ובדעתו הוא הולך אל בית עולמו, ועל מה ולמה היה לו כל לימודו והכנתו, הלא בעולם הנשמות אין צורך לכל זה. אלא מתוך תופעה זו ניתן להוכיח שתהיה תחיית המתים, שאז יעמדו הכל בגופם ובתוארם ובשכלם ובדעתם כמו שהיו בשעה אחרונה של חייהם.
על פי זה הוא מסביר את המדרש שאומר שמפסוק זה, "שור או כשב או עז כי ייוולד" יש ראיה לתחיית המתים מן התורה, והלימוד הוא מדיוק הפסוק: שור או כשב או עז תיכף ומיד כי ייוולד הוא שור בשלימותו, מה שאין כן באדם, ומתוך זה מובן שתהיה תחיית המתים.
