גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ת מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף נד ע"ב
לוחות הראשונות והאחרונות ומה שביניהן
שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם 'טוב' ובדברות האחרונות נאמר בהם 'טוב' (-"גבי כיבוד אב ואם, דכתיב בהן 'למען ייטב לך'". רש"י), אמר לו, עד שאתה שואלני למה נאמר בהם 'טוב', שאלני אם נאמר בהן 'טוב' אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן 'טוב' אם לאו, כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה וכו' (דף נד, ב - נה, א).
כבר נלאו חכמי לב בפשר תשובת רבי חייא בר אבא: "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם 'טוב', שאלני אם נאמר בהן 'טוב' אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן 'טוב' אם לאו", דלכאורה ייפלא, וכי לא ידע פשט המקראות מה שתשב"ר יודעים. ואמנם כבר כתבו התוס' במס' בבא בתרא (קיג. ד"ה תרווייהו): "פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים, וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה 'מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום' כו'". ולגבי ביאור התוס' יש להביא דברי ה'עיון יעקב' בזה: "צא ולמד מדורות הראשונים, שלא היו מתגדרים ומתפארים במה שאין בהם, עד שאמר על עצמו שאינו בעל הגדה, שאפילו בדברי תורה אינו בקי כל כך...".
מאידך מצינו בספרי דרוש ואגדה ביאורים שונים בתשובת רבי חייא בר אבא, כי אכן דברי התוס' קשים להולמם, לומר שחכמי התלמוד שדרשו חסירות ויתירות בתורה לא היו בקיאים ויודעים המקראות (עי' שו"ת מהרי"ל סי' קמט; פתח עינים כאן), ונביא בזה תירוץ שתירצו אחרונים שמיוסד על יסוד הדברים של הדברות הכתובות בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, ואיזה מהן היה כתוב על הלוחות.
הנה בביאור הרי"ף על העין יעקב כתב: "נראה לפרש, דרבי חייא נסתפק אם הדברות הכתובים בפרשת ואתחנן הם עצמם הנאמרים בפרשת יתרו, כי לא נשתנו זה מזה כלל, ואינם נקראים ראשונים ואחרונים - אלא נקראו ראשונים על שם שהם כתובים ראשונה בשעת מתן תורה, וחזרו ונשנו בערבות מואב ונקראו אלו אחרונים, ואם כך הוא - יש לנו לומר - בפרשת יתרו נאמר בהם 'כי טוב', אלא שלא נכתב שם בפירוש - כמו שנכתב בסדר ואתחנן, אבל הם הם עצמם בלי שינוי כלל, ועכשיו חזר ושנה בערבות מואב, כל מה שנאמר בסיני, ואין כאן שאלה 'מפני מה לא נאמר כי טוב' בדברות הראשונים אלא באחרונים, כי האחרונים הם שנשנו וחזרו בערבות מואב, ובזה ובזה נאמר 'כי טוב', כי לא יתכן להיות ביניהם שום שינוי כלל. וגם יש לומר שדברות הראשונות הם הכתובים בלוחות הראשונים, ואלו הכתובים כאן (בפר' ואתחנן) הם שנכתבו בלוחות האחרונות, וכפי זה בלוחות ראשונות לא נכתב 'כי טוב', ובאחרונות נכתב 'כי טוב', ויש כאן שאלה 'מפני מה לא נאמרו בדברות הראשונות', ולכך אמר: 'עד שאתה שאלני למה לא נאמר', כנראה שפשוט לך שדברות הראשונות הם אותם שנכתבו בלוחות ראשונות - 'שאלני אם נאמר בהם כי טוב', כי מי יודע מה שהיה כתוב בלוחות הראשונות, ואולי נאמר בהם כי טוב, ואלו הנכתבות בסדר יתרו הם הדברות של הלוחות אחרונות, וגם אלה של סדר ואתחנן הם הם עצמן, אלא שחזרו ונשנו בערבות מואב, ובודאי שלא היה שום שינוי בין הדברות שנאמרו בהר סיני לדברות שנשנו בערבות מואב, אלא שלא חש הכתוב להאריך ולכתוב שם 'למען ייטב לך'".
והנה במהות הדברות הכתובות בשתי הפרשיות - יתרו ואתחנן - אם הן דברות נפרדות, כי הנאמר בפרשת יתרו היו כתובות בלוחות הראשונות שנשברו, ואילו הנאמר בפרשת ואתחנן היו כתובות בלוחות השניות, או שהן הן אותן הדברות, וחזרו ונשנו בערבות מואב מה שנאמר בסיני, יש להאריך הרבה. ואכן מדברי הגמרא בסוגייתנו מוכח שחכמינו ז"ל אכן נקטו שהן דברות נפרדות, ומה שנאמר בפרשת יתרו היו כתובות בלוחות הראשונות, ומה שנאמר בפרשת ואתחנן היו כתובות בלוחות השניות (עי' אבן עזרא יתרו כ, א; רמב"ן ואתחנן ה, ה).
כמובן ששאלה זו מאירה גם במהות שאר השינוים שאנו מוצאים בין הדברות הכתובות בפר' יתרו לבין הדברות הכתובות בפר' ואתחנן, כמו שכתב 'בעל הטורים' בפרשת ואתחנן (ה, טז): "י"ז תיבות יתרות דברות אחרונות על הראשונות, כמנין 'טוב', וזהו שכתוב כאן 'ולמען ייטב לך' - שאינו בראשונות", ואחד מן השינוים הוא מה שאמרו חכז"ל (ר"ה כז.): "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", ובפרשת יתרו נאמר 'זכור', ואילו בפרשת ואתחנן נאמר 'שמור', וכמו כן שאר השינוים (עי' 'תפארת ישראל' פרקים מג-מה אריכות דברים בענין זה), ויש להביא בזה לשון הרב החיד"א ב'דברים אחדים' (דרוש כו שבת כלה, קלז:): "וכמו שאמרו ז"ל 'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו', והכי נמי השינוים שיש ביניהם בדיבור אחד נאמרו", והרי לפי מסקנת הגמרא בסוגייתנו מבואר, שנוסח הדברות הכתובות בפר' יתרו היה על הלוחות הראשונות, ואילו הנוסח של פר' ואתחנן היו על השניות.
החיד"א בדבריו ביאר את תשובת רבי חייא בר אבא - "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם 'טוב', שאלני אם נאמר בהן 'טוב' אם לאו", וז"ל: "כי גם הוא ידע שנוסח הלוחות הנאמרות בפר' ואתחנן הוא כפי שנאמרו בפי ה' ובנוסח שונה ממה שנאמר בפר' יתרו, ולא שהם דברי משה שחזר ושנה מה שנאמר לו בסיני, כי אכן נאמרו נוסחת הדברות בשני נוסחאות, והוכחה לכך הוא אמרם ז"ל: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", אלא, שהסתפק האם אכן היה כן שבלוחות הראשונות היו כתובות הנוסח של פרשת יתרו, ובלוחות השניות היו כתובות הנוסח של פרשת ואתחנן, או שיתכן שבשני הלוחות היו כתובות נוסח אחד, או הנוסח של פרשת יתרו, או הנוסח של פרשת ואתחנן, אלא, שהתורה כתבה שני הנוסחאות שנדע, שבדבר ה' על הר סיני היה כלול שני הנוסחאות, ואין שום הכרח שאכן היו חלוקות הנוסחאות בשני הלוחות, ולכן ענה מה שענה" (על דרך האמור ראה עוד ב'פני יהושע' כאן. וע"ע בספר 'מעשה רוקח' פר' יתרו).
